הסכם המכר קבע כי במועד מסירת הדירה המוכרת תעביר לרוכשים טופס אכלוס. חצי שנה אחרי המועד הטופס עוד לא התקבל והרוכשים תבעו ביטול ופיצוי. טענת המוכרת כי המסירה אמורה להידחות עד שיגיע הטופס – נדחתה.
בית משפט השלום בנתניה פסק לזוג עולים מצרפת יותר מחצי מיליון שקל עקב איחור במסירת דירה, שלא קיבלה טופס אכלוס בזמן (וגם הרבה אחריו). השופטת גלית אוסי שרעבי מתחה ביקורת על התנהלות המוכרת, שעד היום לא חשפה את הסיבה לעיכוב בקבלת הטופס.
בני הזוג התובעים רכשו בדצמבר 2013 דירה ברחוב אימבר בנתניה תמורת 1.6 מיליון שקל. הדירה אמורה הייתה לשמש למגוריהם לכשיעלו ארצה. במועד החתימה על ההסכם הם שילמו למוכרת 290 אלף שקל והתחייבו להשלים את היתרה כשיקבלו את הדירה לחזקתם.
המסירה תוכננה לאפריל 2014 או מקסימום חודש לאחר מכן, אולם להסכם המכר התווסף נספח שקבע כי המסירה והתשלום ייעשו בכפוף לקבלת טופס 4 (אישור אכלוס) לדירה.
אך טופס האכלוס לא מיהר לבוא. חצי שנה אחרי שחלף מועד המסירה המאוחר ניסו התובעים לברר מה קורה אך לא זכו למענה הולם מהמוכרת, ובנובמבר 2014 הם הודיעו לעורך הדין שלה על ביטול ההסכם.
מאחר שהמוכרת סירבה לביטול כעבור חודש הם הגישו תביעה לפיצוי של חצי מיליון שקל על הפרת ההסכם עקב איחור במסירה, החזר המקדמה וכיסוי הוצאות שונות.
הנתבעת הגיבה בטענות שונות: היא טענה כי הודעת הביטול אינה תקפה משום שנשלחה במייל ולא בדואר רשום כפי שכתוב בחוזה; כי החתימה על הנספח משמעותה דחיית מועד המסירה ליום קבלת טופס האכלוס ולכן כלל לא איחרה את המועד ומכאן שלא הפרה את ההסכם, וכי התובעים סירבו בחוסר תום לב לקבל את החזקה בדירה למרות היעדר הטופס.
פרשנות לא הגיונית
בפסק הדין שניתן כ-3 שנים אחרי הגשת התביעה הטענות הללו נדחו, והשופטת אוסי שרעבי הודיעה שהיא מקבלת את התביעה במלואה.
השופטת קבעה כי הנתבעת התחייבה בנספח להשיג את הטופס במועדי המסירה הנקובים בהסכם. פרשנות הנתבעת, כאילו יכולה הייתה למשוך את העסקה במשך שנים עד שיתקבל הטופס (שעדיין לא התקבל), קבעה, אינה מתקבלת על הדעת בהתחשב בכך שהתובעים תכננו לעלות לארץ ולגור בדירה והנתבעת עצמה התכוונה לרכוש דירה חלופית.
מלבד זאת, גם אם פרשנות הנתבעת אפשרית לפי חוק החוזים דחיית המועד חייבת להיות מוגבלת ל"זמן סביר". במקרה הנוכחי התובעים המתינו יותר מחצי שנה אחרי המועד עד שהודיעו על הביטול.
השופטת הוסיפה כי אין לזקוף לחובת התובעים את העובדה ששלחו את הודעת הביטול במייל. לעמדתה, טענת הנתבעת בעניין זה חסרת תום לב כיוון שידעה על כוונת התובעים ועורך הדין שלה קיבל את ההודעה ואף השיב עליה.
כמו כן נקבע שסירוב התובעים להיכנס לדירה ללא הטופס לא רק שהיה לגיטימי אלא אף מתחייב שכן אכלוס דירה באופן הזה "מנוגד לחוק, מסוכן ועלול להשפיע על ערך הנכס".
בסיכומו של עניין השופטת קבעה כי האיחור במסירה מהווה הפרה יסודית של ההסכם, וכי ההסכם בוטל כדין. בנסיבות אלה התובעים זכאים למלוא הסעדים שדרשו כולל 160 אלף שקל כפיצוי מוסכם לפי החוזה.
בסך הכל התובעים זכו בכ-580 אלף שקל אולם מאחר שהעמידו את התביעה על חצי מיליון שקל – הם זכו בסכום זה, שאליו התווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 30 אלף שקל.
עו"ד ישראל שלו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.