הכפר נתבע לאחר שהתעקש להשיב את הכספים לילדי הדיירים לפי שער הדולר. בימ"ש השלום אמנם דחה את התביעה אך בערעור התהפכו היוצרות והם זכו ביותר מ-190 אלף שקל.
בניהם של קשישים שגרו בכפר הגמלאים "פרוטיאה בכפר" טענו כי לאחר שהוריהם עזבו את המקום הפיקדון הוחזר להם עם הצמדה לדולר במקום למדד, כפי שנקבע בהסכם. בית משפט השלום בתל-אביב דחה את התביעה שלהם לאחר שקבע כי בהסכם נפלה טעות קולמוס, אך לאחרונה בית המשפט המחוזי בעיר קיבל את ערעורם, וחייב את הכפר לשלם להם עוד כ-169 אלף שקל בתוספת 25 אלף שקל שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
ההורים הקשישים גרו במרכז הדיור המוגן שליד מושב בני דרור שבשרון בין השנים 2003-2015. במסגרת ההסכם שחתמו ההורים עם המקום הפקידו הבנים שלהם פיקדון בסך 1,130,000 שקלים וחתמו על הסכם הלוואה נפרד, שקבע כי אחרי שהוריהם יעזבו היתרה תוחזר להם כשהיא צמודה למדד.
האב נפטר ב-2011 והאם עזבה את הכפר בנסיבות לא ידועות בפברואר 2015. בנסיבות אלה הבנים ביקשו את יתרת הפיקדון בהתאם להסכם אלא ש"פרוטיאה בכפר" החזירו להם כ-743 אלף שקל הנחשבים ליתרה בהצמדה לשער הדולר, בטענה שההצמדה למדד לפי ההסכם הייתה "טעות סופר".
מדובר בהבדל מאוד משמעותי שכן ההצמדה למדד הייתה מזכה אותם בתוספת של יותר מ-168 אלף שקל. לפיכך, הבנים תבעו את המקום וביקשו מבית משפט השלום לחייב לשלם להם את ההפרש שבין ההצמדות.
באוגוסט האחרון תביעתם נדחתה לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת הכפר וקבע שאכן מדובר ב"טעות סופר". הקביעה האמורה התבססה בין היתר על ההסכם שעליו חתמו ההורים – שבו נכתב כי כספי ההחזר יוצמדו לדולר.
בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי, הבנים טענו כי בית המשפט שגה בכך שהסתמך על ההסכם של הוריהם שכן הסכם ההלוואה שהם חתומים עליו כלל סעיף שקבע כי הוראותיו גוברות על כל הוראה סותרת שנכתבה בהסכם של הוריהם.
הם אף ציינו כי ב-2011 הפנו את תשומת ליבו של הכפר להבדלים בין ההסכמים אך לא נאמר להם שמדובר בטעות.
הסכם ברור להפליא
בפסק דינה, השופטת אביגיל כהן הסבירה כי רק במקרים חריגים ערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות שהתקבלו בהליך הקודם. המקרה הזה הוא אחד מהם, שכן עיון בהסכם ההלוואה, במסמכים ובעדויות שהוצגו בפני הערכאה הקודמת הובילו אותה למסקנה כי חלק מקביעותיה לא היו מבוססות.
כך למשל, השופטת מצאה כי בית המשפט הסתמך בקביעותיו על טיוטות של ההסכם עם ההורים ועל דברי עדים מטעם הכפר, שהפנו לנהלי המקום ולא למשא ומתן המסוים שנערך עם המערערים והוריהם. "אינני משוכנעת כי לצורך הוכחת קיומה של 'טעות סופר' די בהסתמכות על טיוטות שקדמו לחתימת ההסכמים, ולהסתמכות על נהלים כלליים" היא קבעה.
מלבד זאת, השופטת הוסיפה כי לפי החוק עליה לבחון מה הייתה כוונת שני הצדדים לחוזה – ולא רק כוונתו של צד אחד.
בהתאם לכך, השופטת לא שוכנעה שההצמדה לשער הדולר הוסכמה על שני הצדדים ושההצמדה למדד נעשתה בטעות. יותר מזה, היא מצאה שההסכם נוסח באופן "ברור להפליא" ותומך דווקא בגרסת המערערים.
בסופו של דבר הערעור התקבל ו"פרוטיאה בכפר" חויב לשלם למערערים 168,858 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.
עו"ד חיים פרנקל
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.