בני זוג לא תמיד נפרדים, אבל הם תמיד הולכים לעולמם. לכן, לצד הסכמי ממון וזוגיות כדאי שתהיה גם צוואה
כשאני נפגשת עם לקוחות לצורך עריכת הסכמי זוגיות, ממון וחיים משותפים, אני תמיד מדגישה את החשיבות בעריכת צוואה. כשמדובר באנשים בני שישים ומטה, הם בדרך כלל מסתכלים עליי כאילו הודעתי שאני מייחלת למותם חלילה. השאלות השכיחות ביותר שאני נשאלת הן: מדוע בכלל שאדם צעיר יערוך צוואה? איך ניתן לערוך צוואה אם סביר שהמצווים בכלל לא יודעים מה יהיה רכושם בעת מותם, בתקווה שזה יקרה בעוד עשרות שנים? ואיך הצוואה קשורה בכלל להסכם שהם באו לחתום עליו?
למה לערוך צוואה בגיל צעיר?
חוק הירושה קובע מי הם היורשים של מנוחים שלא ערכו צוואה. כשהנפטר היה בזוגיות, היורשים הם בן/בת הזוג והילדים, ובהיעדר ילדים – בן/בת הזוג וההורים. החוק גם קובע שכל היורשים זכאים יחד לכלל הרכוש – כלומר, כל יורש מחזיק בחלק יחסי בלתי מסוים מכל נכסי העיזבון. המשמעות היא שאם לנפטר היה, למשל, חשבון בנק על שמו, כל היורשים יירשמו כבעלים באותו חשבון. אם הייתה לו דירה, כל היורשים יירשמו כבעליה במקומו (לפי חלקם בעיזבון) וכן הלאה.
אלא שלרוב האנשים ההוראות הללו לא מתאימות. לדוגמה: אם אחד מבני הזוג הולך לעולמו ויש ילדים קטנים, בן הזוג שנותר בחיים יורש יחד עם הילדים. מדובר במשבר משפחתי שיקשה מאוד על ההתנהלות: לא ניתן יהיה להוציא כסף מהבנק, למכור דירה או רכב, או לבצע פעולות ברכוש אחר ללא הליך משפטי, שכן כעת לקטינים יש חלק ברכוש המשפחתי וצריך לבקש אישור מבית המשפט לכל פעולה.
צוואה אינה תלויה ברכוש שיש לכם עכשיו
איננו צריכים לדעת בהכרח מה נוריש בבוא היום, אלא בעיקר למי נוריש. בדוגמה שנתתי קודם, לו היו בני הזוג עורכים צוואות, הם היו יכולים להוריש הכול לבן/בת הזוג שנותרו בחיים ולמנוע את הצורך בהליכים משפטיים מורכבים. כך ניתן להקל על השיקום המשפחתי.
בנוסף, הם היו יכולים לקבוע בצוואה מנגנונים שונים שיבטיחו שהנותר בחיים יעביר את הרכוש לילדים ולא לצדדים שלישיים, כמו משפחת המוצא שלו או משפחה שיקים בפרק ב'. צוואה כזו יכולה להתייחס לכל הרכוש שיהיה קיים במועד הפטירה, גם אם הוא שונה מאוד מהרכוש הקיים במועד עריכת הצוואה.
איך הסכם ממון וצוואה קשורים זה לזה?
כל זה אולי מסביר מדוע חשוב לערוך צוואה, אבל מה הקשר בינה לבין הסכם ממון? הקשרים בין השניים הם רחבים ומשמעותיים יותר, אך לשם הבהרה אתן שתי דוגמאות שכיחות:
- נניח שהורים רשמו על שם אחד מבני הזוג דירה, ומוסכם על המשפחה שהדירה הזו שייכת רק לאותו בן זוג רשום ולמעשה היא נכס של משפחת המוצא שלו. הצדדים עורכים הסכם ממון הקובע זאת. אלא שאם חלילה נפטר בן הזוג ללא צוואה, הדירה עוברת אוטומטית לבן/בת זוגו ולילדיו – ואין כל תועלת בהסכם הממון. אפילו אם בן הזוג שנותר בחיים ירצה להעביר בהגינותו את הדירה (או חלק ממנה) חזרה לאחיו של הנפטר, הצדדים יגלו שהם מחויבים לשלם מיסים מלאים על ההעברה הזו.
- נניח שרוב הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג, אך למעשה מחצית ממנו שייכת לבן/בת הזוג השני מכוח דיני המשפחה. במצב כזה, יצטרך בן הזוג שנותר בחיים להגיש תביעה לבית המשפט להוראות בדבר היקף העיזבון, כדי שהילדים או האחים של בן הזוג שנפטר לא יירשו גם את החלק שמגיע למי שנותר בחיים.
הסכם ממון בלי צוואה לא מאפשר לצדדים להסדיר את היחסים ביניהם באופן יעיל וברור. במקרים מסוימים הוא עלול להתגלות אפילו כחסר תועלת. בני זוג לא תמיד נפרדים, אבל הם תמיד הולכים לעולמם. לכן, דווקא צוואה היא החלק שוודאי נזדקק לו.
- עו"ד זיוה אופק עוסקת בדיני משפחה וירושה, עריכה הסכמי ממון וצוואות
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.