בני זוג נישאו ועברו להתגורר בדירה של אמו של הבעל. בהמשך הבן עזב את הדירה וכיום הם נמצאים בהליכי גירושין. בית המשפט קיבל את תביעת האם לפינוי כלתה מהדירה, ודחה את הטענה כי מדובר במתנה.
השופט פליקס גורודצקי מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים קיבל את תביעתה של אישה נגד כלתה המתגוררת בדירה שבבעלותה, והורה לכלה לפנות את הדירה. בכך דחה השופט פליקס גורודצקי את טענת הנתבעת שמדובר במתנה, שלא גובתה בראיות משכנעות.
ב-2005 הנתבעת נישאה לבנה של התובעת, ועברה להתגורר איתו בדירתה שבבעלות אמו – התובעת. הדירה שאליה עברו, נמצאת באותו בניין שבו גם התובעת מתגוררת בקומה אחרת. סביב שנת 2017 הם נפרדו וכיום נמצאים בהליכי גירושין, כאשר לטענת הנתבעת היא סבלה מאלימות פיזית ומילולית מבעלה, שאף היכה את בנם בעורפה, ובעקבות זאת פנתה למשטרה.
כך נוצר מצב שבו היא נשראה להתגורר לבד בדירה שבבעלות חמותה.
בהמשך לכך הגישה החמות את תביעתה, בה דרשה בין היתר לסלק אותה מהדירה. בתמצית, על פי גרסתה היא נתנה לבנה ולנתבעת אפשרות לגור בדירה עד שיעברו לדירה משלהם.
בין היתר, היא אף טענה כי הנתבעת הקימה בדירה עסק לקוסמטיקה, ולקוחותיה הופכים את חייה לבלתי נסבלים.
מנגד, הנתבעת טענה שכאשר נישאה לבנה של התובעת, האחרונה העניקה להם במתנה זכות שימוש בדירה ללא הגבלת זמן, וכעת, לאחר שנים, אינה יכולה לחזור בה.
לטענתה, התובעת ובני משפחתה עושים כל שביכולתם כדי לפגוע בה ובפרנסתה.
אין הסכם כתוב
השופט גורודצקי דחה את עמדת הנתבעת, שטענתה בדבר "מתנה" התבססה על מכתב ששלחה התובעת לאגף הארנונה בעירייה הרלוונטית בו ביקשה להעביר את חיוב הארנונה על שמם של בני הזוג באותה עת.
השופט הבהיר כי המכתב נשלח לעירייה ולא לנתבעת כך שאינו יכול להוות "הודעת נותן למקבל על המתנה" (כדרישת חוק מתנה). בנוסף, בכתב צוין במפורש כי הדירה מועברת לרשותם של בני הזוג, ולא לבעלותם, המונח "מתנה" כלל לא מופיע בו.
לאחר שקבע כי לא מדובר במתנה אלא במתן רשות מגורים, השופט הסביר שכאשר מדובר ברשות שניתנה ללא תמורה, המרשה הרשאי לבטל אותה בכל עת. "יוצא אפוא, כי בר רשות מכוח רישיון שימוש ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון לדרישת סילוק יד, אף אם פעולתו בנכס נמשכה זמן רב", הוסיף.
בהקשר זה השופט הוסיף כי הנתבעת לא הביאה כל ראייה לטענתה שלפיה התובעת נתנה לה "רשות מגורים בלתי הדירה", והבהיר כי אמירות כגון "אף אחד לא יעיף אותה מפה" הן אמירות כלליות שאינן מהוות חוזה משפטי מחייב.
כמו כן, השופט הבהיר שגם מעדותה של הנתבעת נראה שהיא הבינה שמדובר במגורים זמניים התלויים בנישואיה, מה גם שאם האמינה שניתנה לה רשות מגורים לכל החיים, סביר להניח שהיתה מבקשת להעלות את העניין על הכתב.
עם זאת, בהתחשב בכך שבדירה מתגורר ילד, וכן מתנהל בה עסק, השופט דחה את מועד הפינוי לינואר 2020. בנוסף, על פי חוות דעת שמאי, נקבע כי החל מינואר 2019 ועד למועד הפינוי, הנתבעת תשלם לתובעת שכירות בסך 4,700 שקל.
תוצאות ההליך תישא א' בהוצאות ש' בסך של 20,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ליאת זך
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.