הסכם ממון חייב את האישה להתפנות 90 יום אחרי הודעת פרידה אך מזה כשנתיים היא מסרבת לצאת בטענה שההסכם דורסני. ביהמ"ש התקומם בין היתר על רקע העובדה שקיבלה כ-2 מיליון שקל, ותביעה שהגישה לביטולו נדחתה.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה לפיצוי מוסכם עקב הפרת הסכם ממון שחייב את האישה להתפנות מהדירה. האישה, שמסרבת לצאת משם כבר יותר משנתיים, טענה כי אין לחייב אותה בפיצוי כל עוד היא פועלת לביטול ההסכם הלא הוגן אך השופט ארז שני קבע כי עד שההסכם יתבטל (אם בכלל) עליה לעמוד בהתחייבויותיה. הוא הורה לה לשלם לבעלה כ-330 אלף שקל בתוך שבועיים.
בני הזוג חתמו ב-2013 על הסכם ממון שקבע בין היתר כי במקרה של פרידה הדירה תישאר של הבעל והוא ישלם לאשתו כ-2 מיליון שקל. בהתאם לכך הוסכם כי לאישה יהיו 90 יום להתפנות מרגע שהבעל ישלח לה הודעה, ואם לא תצא בזמן היא תשלם 150 דולר על כל יום של איחור.
במאי 2017 שלח הבעל את ההודעה אך האישה סירבה להתפנות, גם אחרי שבית המשפט דחה תביעה שהגישה לביטול ההסכם. בנסיבות אלה הגיש הבעל תביעה לקבלת הפיצוי המוסכם על יותר משנתיים של איחור בפינוי.
בתגובה טענה האישה כי מימוש סנקציית הפיצוי בהסכם שוללת את זכות היסוד שלה לפנות לערכאות ולערער על דחיית תביעתה. בהקשר זה היא טענה כי מדובר בהסכם דורסני שהותיר אותה ללא קורת גג בזמן שהיא נאבקת לפרנס שני ילדים ממזונות של 7,000 שקל בלבד.
טענה נוספת שהעלתה היא כי את האיחור בפינוי אפשר לספור רק אם בעלה יגיש תביעת פינוי ויינתן פסק דין לסילוק יד.
לא זכאית לפטור
טיעון זה קומם את השופט שני. מרגע שהסכם הממון קבע פינוי בתוך 90 יום וסנקציה כספית מוסכמת במקרה של הפרה, הבהיר, אין שום צורך בהגשת תביעה לסילוק יד כדי לאכוף אותה. תביעת פינוי, בדומה להליכי ההוצאה לפועל, נועדה להביא למימוש התחייבות קיימת ולא מחוללת אותה.
מכל מקום, השופט הבהיר לאישה כי כל עוד ההסכם לא בוטל וביצועו לא עוכב בידי ערכאה שיפוטית – יש לקיים אותו על כל סעיפיו, לרבות סנקציית הפיצוי.
בתוך כך דחה השופט את הטענה כי מימוש הסנקציה שולל את זכות הגישה לערכאות. זכותה של האישה לפעול משפטית כנגד ההסכם לא נפגעת מקיומו, ואף אחד לא קבע כי הגישה לערכאות מזכה בפטור מחיוב כלכלי. "מדיניות שיפוטית רצויה", כתב השופט, "לא תאפשר לכל מתקשר להשעות לזמן ממושך ביצוע הסכם, ובאופן אוטומטי, רק כי צד בחר לעתור לביטול ההסכם".
בתוך כך השופט ציין כי בניגוד לטענות האישה ההסכם הותיר לה זמן סביר למציאת דיור חלופי ואמצעים לעשות זאת, שהרי מלבד דמי מזונות מכובדים היא קיבלה גם כ-2 מיליון שקל. על כל פנים, השופט הבהיר לאישה כי ההליך הנוכחי אינו המקום להעלות טיעונים כנגד ההסכם – שכבר נדחו על ידו בפסק הדין שניתן בתביעת הביטול.
בסיכומו של עניין, אם כן, נקבע כי הבעל זכאי למלוא הפיצוי המוסכם. האישה חויבה לשלם לו בתוך שבועיים כ-309 אלף שקל (כולל הפרשי הצמדה וריבית), וכן הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
עו"ד רפאל ג'רבי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.