הוריהם של המפונים יושבו באזור והקימו בתים אך זכותם בשטח לא הוכרה רשמית. בעקבות פסק בוררות נדרשו ילדיהם לפנות את הנכסים תמורת 3.5 מיליון שקל. ועדת ערר ביטלה מס שבח שהוטל עליהם
בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד התקבל לאחרונה ערר שהגישו חמישה תושבי פרדס כץ נגד מנהל מיסוי מקרקעין (מרכז). בעקבות תביעת פינוי שהגישה נגדם החברה הכלכלית בני ברק התקיים הליך בוררות בו נפסק כי הם יפנו את בתיהם תמורת כ-3.5 מיליון שקל. מנהלי המיסוי טען שהם פולשים וחייב אותם במס שבח אך הוועדה קבע כי יש להתייחס לעסקה כמכירה של דירת מגורים המזכה בפטור ממס.
העוררים, בני דודים, סיפרו שהוריהם הם שני אחים שעלו ארצה מרומניה לאחר קום המדינה. בראשית שנות ה-50 ההורים ומשפחותיהם יושבו על חורבות הכפר הערבי הנטוש ג׳אמסין א-שארקי שלימים הוקמה בו ״מעברת פרדס כץ״ בבני ברק. ההורים, ועולים נוספים, הקימו בתים במתחם.
במשך שנים רבות גרו ההורים, ובהמשך ילדיהם, בבתים. במהלך השנים הם פנו לגורמים ממשלתיים להסדרת זכויותיהם רשמית אך לא נענו.
ב-2010 נחתם חוזה פיתוח בין מינהל מקרקעי ישראל שבבעלותו נמצא המתחם, לבין עיריית בני ברק והחברה הכלכלית לבני ברק במסגרתו הוקנו הזכויות במתחם לחברה הכלכלית. בהמשך הגישה החברה תביעת פינוי נגד ההורים וילדיהם. כשנפטרו ההורים, המשיך ההליך להתנהל מול הילדים שירשו את הנכסים.
בפסק בוררות שניתן ב-2017 נקבע שתמורת הפינוי יפוצו הילדים ב-3,450,000 שקל עבור שתי המשפחות.
בתחילת 2018 קבע מנהל מיסוי מקרקעין שהעסקה אינה מכירה של ״זכות במקרקעין״ אלא מכירה הונית של ״נכס״ החייבת במס. בהתאם, הוא קבע שהם אינם זכאים לפטור ממס שבח.
בני הדודים הגישו ערר על ההחלטה. הם טענו שהוריהם יושבו במתחם על ידי הסוכנות היהודית בידיעת ובהסכמת רשויות המדינה ולכן הם אינם פולשים או מסיגי גבול. בנסיבות אלה, מכירת בתיהם לחברה הכלכלית היא מכירה של ״זכות במקרקעין״ שחל עליה חוק מיסוי מקרקעין.
הם הוסיפו כי התנהלות המדינה כלפיהם משקפת יחס מפלה לרעה שכן בעוד שלקיבוצים ולמושבים היה לובי פוליטי חזק שהביא להסדרת זכויותיהם במקרקעין, להוריהם לא היה לובי מסוג זה. הם הדגישו כי כמו בקיבוצים, ההורים יושבו באזור שהיה קשה למגורים באותה עת תוך הגשמת חזון שהוצב לפתחם.
מנהל המיסוי טען מנגד כי עצם ההחזקה במקרקעין על ידי פולש אינה יוצרת לו ״זכות במקרקעין״.
מיסוי הוגן
יו״ד ועדת הערר השופט אבי גורמן כתב כי המונח ״זכות במקרקעין״ מוגדר בחוק מיסוי מקרקעין בין היתר כהרשאה במקרקעי ישראל שניתן לראות בה בעלות או חכירה. תוכן ההרשאה צריך להיות בעל גוון משפטי מחייב ולא ציפייה גרידא. השופט הדגיש כי לפי החוק אין צורך שההרשאה תינתן בכתב והיא יכולה להיות בעל פה.
לאחר שבחן את המסמכים וחומר הראיות שהגישו העוררים השופט אימץ את גרסתם וקבע שניתנה להוריהם רשות להחזיק במקרקעין. השופט כתב כי בנסיבות אלה הזכות שהייתה בידי העוררים ושתמורתם שולמה להם התמורה עולה כדי ״הרשאה במקרקעי ישראל״ המהווה זכות במקרקעין לפי החוק.
השופט הבהיר כי התוצאה מתבקשת גם לפי מדיניות המס הראויה והטלת מיסוי הוגן. זאת, מאחר שמדובר בדירות מגורים ששימשו את המשפחות מאז שיכון ההורים במתחם, קרוב ל-70 שנה. ״מדובר בנכס מסוג הנכסים שאת מיסויים ביקש המחוקק למנוע״, כתב.
המשיב חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב״כ העוררים: עו"ד דב מרום שמש
- ב״כ המשיב: עו"ד מאיר פורת מטעם פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
עו״ד איתי הכהן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.