בית המשפט דחה את טענת הכלה לפיה תקופת המגורים הארוכה והשקעותיה לאורך השנים בשיפוץ הנכס, מקנות לה זכויות קנייניות בדירה. השופט כתב שאפילו עשירית מההשקעות לא הוכחו
בית המשפט למשפחה בקרית שמונה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגישה קשישה נגד כלתה. הכלה ובעלה לשעבר – בנה של התובעת – התגוררו בדירה הרשומה על שם הקשישה במשך כשלושה עשורים. התביעה הוגשה על רקע גירושיהם ויציאת הבן מהבית. השופט רן ארנון דחה את טענת הכלה שהיא השקיעה בדירה חצי מיליון שקל לאורך השנים וזה מקנה לה בעלות בה. הוא קבע שהטענה לא הוכחה ושעליה להתפנות תוך שלושה חודשים.
תחילת הפרשה בשנת 1994, אז החלו הנתבעת ובעלה לגור בנכס הרשום על שם אימו, היום כבת 85. בני הזוג התגוררו ביחידת דיור שנבנתה בצמוד לדירת הקשישה. לטענת התובעת, היא הרשתה לבנה ומשפחתו לגור בדירתה על רקע מצבו הכלכלי הקשה של הבן, שלא אפשר לו לרכוש דירה משלו.
בשלב מסוים הבן ואשתו התגרשו ובמרץ 2020 הוא עזב את הבית. כשנתיים לאחר מכן, הגישה האם את תביעת הפינוי נגד אשתו לשעבר. לטענת התובעת, היא הרשתה לכלה לגור באופן זמני בדירה אך אין לה זכויות בנכס וכעת עליה להתפנות.
הקשישה סיפרה כי כבר מצאה שוכר שמוכן לשלם 4,500 שקל בחודש על יחידת הדיור, כך שהתעקשות הנתבעת להישאר גורמת לה נזק כספי. מלבד הפינוי ביקשה התובעת גם לחייב את כלתה בדמי שימוש בסך רבע מיליון שקל.
מנגד טענה הכלה שהדרישה לסלק אותה מהיחידה אחרי שלושים שנות מגורים חסרת תום לב. לטענתה, היא ובעלה לשעבר השקיעו מעל לחצי מיליון שקל בשיפוץ הדירה. היא הוסיפה שהיחסים בינה לבין חמותה היו חמים וטובים לאורך השנים, ושעל רקע זה נוצרו יחסי נאמנות שבגינם יש לראות את התובעת כנאמנת ואת הבן והכלה כבעלי הדירה האמיתיים.
"עשתה אותי חולה"
השופט ארנון דחה את גרסת הנתבעת ביחס להשקעות שביצעה לכאורה בנכס. הוא כתב שאפילו עשירית מסכום השיפוץ הנטען בכתב ההגנה – 540,000 שקל – לא הוכח.
עוד קבע השופט כי נסיבות מגוריה של הכלה ביחידה לא מקנות לה זכויות כלשהן בנכס. הוא כתב שגם אם היא הסתמכה על כך שהנכס שלה כתוצאה מהחזקתה בדירה לאורך שנים רבות, לא היה לה על מה לבסס את ההסתמכות. הרשות שניתנה לה לגור ביחידה היא רשות הדירה והתובעת, שהעניקה את הרשות, רשאית לחזור בה בכל עת.
בתוך כך השופט דחה את טענת הכלה לפיה חמותה החזיקה את הדירה בנאמנות עבורה, כך שלמעשה היא שלה. הוא ציין כי מערכת היחסים שהצטיירה בפניו אינה מלמדת על קרבה וחום בין השתיים באופן שיכול להוות בסיס לטענה.
כך, בין היתר סיפרה התובעת שיחסיה עם כלתה מעורערים מזה מספר שנים והיא "עשתה אותה חולה". כמו כן היא העידה שהיא לא אוהבת את כלתה, שמעולם לא עזרה לה ולא הזמינה אותה להתארח אצלה.
בהעדר זיקה כלשהי של הנתבעת לדירה, קבע השופט שעליה לפנותה עד אמצע חודש אוקטובר.
עם זאת, הוא דחה את תביעת הקשישה לדמי שימוש בנימוק שלא הוכח כי נעשתה פנייה בזמן אמת לנתבעת על מנת שתשלם עבור השהות ביחידה.
- ב"כ הקשישה: עו"ד סולימאן ח'דר
- ב"כ הבן: עו"ד אבי וונונו
- ב"כ הכלה: עו"ד סיגל דוארי
עו"ד אדיר שמואל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.