סכסוך בין שני אחים ונשותיהם הוכרע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בקריות. התובעים, בן ממשיך ואשתו, יקבלו מאחיו של הבעל ומאשתו כ-25,000 שקל עבור 8.5 חודשי מגורים
השופטת ליאת דהן חיון קיבלה תביעה שהגישו בני זוג נגד אחיו של הבעל ואשתו. הנתבעים גרו במשק אותו קיבלו התובעים כבנים ממשיכים מהורי הצדדים. בעקבות התביעה הם פינו את הבית אך התובעים דרשו מהם דמי שימוש רטרואקטיביים. השופטת קבעה כי התשלום יהיה ממועד הגשת התביעה בלבד, תוך הפחתה של 4 חודשים לצורך מציאת דיור חלופי.
אביהם של האחים נפטר ב-2004 ואמם נפטרה ב-2008. ההורים היו בעלי זכויות במשק באחד המושבים בארץ. התובע הוכרז כבן ממשיך במשק.
בתביעה שהגישו באוגוסט 2015 עתרו הבן הממשיך ואשתו כי הנתבעים, שגרים במשק, יפנו אותו וישלמו להם דמי שימוש על 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
הצדדים הגיעו להסכם לעניין הפינוי והנתבעים עזבו בסוף אוגוסט 2016, כך שנותרה במחלוקת שאלת דמי השימוש.
התובעים טענו כי הזגויות במשק הוענקו להם כבנים ממשיכים בהתאם לרצון ההורים המנוחים עוד בשנת 1982. הם ציינו כי החל משנת 1972 מנהל התובע את המשק והוא ובני משפחתו גרו בבית ההורים.
לדבריהם, מעבר הנתבעים לגור במשק התאפשר אך ורק בשל רצונם הטוב ונדיבות ליבם והם התחשבו במצבם הקשה. ואולם, לאחר שהנתבעים השיבו להם רעה תחת טובה והגישו נגדם תביעות לביטול המינוי כבנים ממשיכים (שנדחו) הם החליטו להורות להם להתפנות מהמקום ולשלם דמי שימוש.
בסך הכל עתרו התובעים לדמי שימוש עבור 47 חודשים בסך כולל של 141,000 שקל.
הנתבעים טענו כי לא קמה לתובעים כל זכות לתביעת דמי שימוש שכן בהתאם להסכמים עם רמ"י חל איסור מוחלט על המחזיק או על החוכר להשכיר נכס או חלק ממנו תמורת תשלום, והזכאי לבקש דמי שימוש הינו הבעלים, קרי רשות מקרקעי ישראל.
זאת ועוד, לשיטתם, התובע לא התנגד למגוריהם במשק ועד להגשת התביעה הוא מעולם לא דרש בכתב או בעל פה שיפנו את הנכס או שישלמו דמי שימוש.
חובה מוסרית
השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט למשפחה בקריות קבעה שהתובעים לא הוכיחו שפנו לנתבעים וביקשו מהם לפנות את הנכס לפני הגשת התביעה. היא הוסיפה כי אין די בקיומו של סכסוך משפטי בין הצדדים (לעניין ביטול המינוי כבן ממשיך) כדי ללמד על כך שהתובעים ביקשו את סילוק ידם של הנתבעים.
״חובתם למתן הודעה ברורה הינה בגדר חובה מוסרית, בפרט בנסיבות בהן הנתבעים התגוררו בנכס משך שנים רבות, אף עוד בחיי ההורים המנוחים״, כתבה.
בנסיבות אלה פסקה השופטת שאין לחייב את הנתבעים בדמי שימוש רטרואקטיבית.
עוד היא קבעה כי אין לפסוק דמי שימוש עבור כל התקופה שממועד הגשת התביעה, בעיקר לנוכח ההסתמכות שנוצרה אצל הנתבעים על רקע מגוריהם הממושכים במקום בהסכמת התובעים ומבלי שהאחרונים דורשים תמורה.
השופטת פסקה כי יש לתת לנתבעים שהות בת 4 חודשים ממועד הגשת התביעה למציאת דיור חלופי, בעבורה לא יחויבו בדמי שימוש. לפיכך, הם חויבו בתשלום דמי שימוש עבור 8.5 חודשים בלבד עד מועד הפינוי, ובסך הכל ב-25,500 שקל.
הנתבעים חויבו בנוסף בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד גיל-עד הלר
- ב״כ הנתבעים: עו"ד מאיר זנטי
* עו״ד אלון סמואל עוסק בדיני מושבים וקיבוצים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.