בפסק דין שניתן לפני כשבועיים בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב הבהיר השופט ארז שני כי יש להגיב בחומרה להתנהלות נצלנית מצד בני משפחה כלפי קשישים חסרי ישע.
אחת התוצאות הישירות של העלייה בתוחלת החיים היא עלייה באוכלוסיית הקשישים. יותר ויותר אנשים חיים עד גילאים מאוחרים, ואחת הבעיות העולות מכך היא שגדל החשש לניצולם של קשישים חולים וחסרי ישע.
פסק דין נוקב שפורסם באחרונה מתח ביקורת חריפה כלפי אישה שניצלה את בעלה החולה והתשוש וגרמה לו לחתום על צוואה לטובתה, תוך נישול חמשת ילדיו מנישואיו הראשונים.
"... מצופה מבן משפחה לבל ייטול מרכוש בן משפחתו אם קיים ספק בכושרו להחליט, זאת גם בראי טובתו ולבל יציגו ככלי ריק לעת זקנתו ויפנה גבו אליו או יהפוך חולשתו קרדום לחפור בו", כתב השופט ארז שני בפסק הדין.
התביעה הגיעה לשופט לפני כשנתיים: בעוד האלמנה (התובעת) ביקשה לקיים צוואה שעליה חתם בעלה המנוח כשנה ושבעה חודשים לפני מותו בגיל 83, ביקשו ילדיו (הנתבעים) לבטלה.
הילדים טענו כי מתקיימות מספר עילות לביטול הצוואה לטובת התובעת, שלדבריהם מאז ומתמיד זממה לקחת את רכושו של אביהם.
בין היתר הם טענו כי אביהם לא היה כשיר לערוך צוואה בתקופה בה נערכה. הם אמנם לא צירפו חוות דעת מומחה אולם הציגו מסמכים רפואיים המעידים על כך שאביהם התלונן באותה תקופה על בעיות זכרון, חולשה ורעד.
עוד הם טענו להשפעה בלתי הוגנת מצד התובעת, שלטענתה בודדה את אביהם והרחיקה אותם ממנו, עד שהפך להיות תלוי בה באופן מוחלט.
בנוסף הם טענו כי התובעת התערבה בעריכת הצוואה. לטענתם, כשהתובעת ראתה שאביהם נחלש, היא מיהרה לממש את זממה, יזמה את הפנייה לעורך הדין, הכתיבה את תוכן הצוואה ואף שילמה עליה.
אולם התובעת התעקשה שהצוואה מבטאת את רצונו של בעלה המנוח וביקשה לקיים אותה גם אם זה לא נוח לילדיו. באשר למצבו הקוגניטיבי, התובעת טענה כי למעט מוגבלות ברגליים, המנוח היה במצב טוב, צלול וכשיר לחתום על הצוואה.
תחבולה ועצימת עיניים
אלא שלשופט שני לא היה ספק שהצוואה צריכה להתבטל. "הצוואה נשוא המחלוקת נעשתה בנסיבות חריגות ובעייתיות ביותר שיש בהן כדי להוכיח כי התובעת עשתה שימוש באמון ובכוח שיש לה כלפי המנוח, בין באופן ישיר ובין בתחבולה על מנת להשפיע שלא כדין על המנוח לערוך צוואה המזכה אותה במרבית רכושו", כתב בפסק הדין.
השופט קבע כי אמנם לא הוצג אבחון רפואי המעיד על מחלה קוגניטיבית בזמן עריכת הצוואה, אולם בהחלט הוכח שמצבו של המנוח היה מורכב ובעייתי ושהתובעת "עצמה את עיניה" לכך וגרמה לו לחתום על הצוואה שלא מרצונו החופשי והאמיתי.
בהתחשב בכך שהמנוח היה מבודד ותלוי לחלוטין בתובעת, שלאורך שנים איימה כי תעזוב אותו אם לא יצווה לה את רכושו, השופט קבע כי הוכחה העילה של "השפעה בלתי הוגנת". בנוסף הוכח לטעמו כי התובעת הייתה מעורבת באופן מוגזם בעריכת הצוואה ובתוכנה, עד כדי כך ש"כל מעשה הצוואה אינו אלא פרוייקט יזום על-ידי התובעת לממש לקיחת כל רכוש המנוח".
לסיום השופט ציין כי זו מצווה גדולה לקיים את דברי המת אך לא כלל לא פחות גדול הוא לבטל צוואה שלא נעשתה מרצון חופשי. לפיכך, השופט ביטל את הצוואה וחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחה גבוהים של 90,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד איריס אסא בריינין מייצגת בתיקי ירושות וצוואות
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.