כתבה שפורסמה בגלובס בשנת 2009 הובילה לסכסוך יוצא דופן – תביעת לשון הרע נגד טוקבקיסט. ביהמ"ש המחוזי בת"א חלק על בימ"ש השלום והבהיר: ניתן לפסוק פיצויי לשון הרע על טוקבקים.
שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבלו את ערעורו של איש העסקים ישראל (איזי) סורין שוחט נגד בנו של איש העסקים לוי קושניר, בה תבע פיצויים בעקבות "טוקבק" – או בעברית, "תגובית" – שנכתבה עליו.
התגובית פורסמה במרץ 2009 מתחת לכתבה של גלובס. בכתבה סופר על תביעה שהגיש לוי קושניר נגד ישראל שוחט, שהיה באותה עת שותפו בחברת "אמריס", ובה נטען שהוא "סחט" ממנו כספים כדי שיסכים לביצוע עסקה עם ארקדי גאידמק לרכישת השליטה בחברה, וכן הוציא את דיבתו בקרב עובדי הבנק. לימים התביעה נדחתה.
כותרת הכתבה הייתה "לוי קושניר: איזי שוחט סחט אותי בעת חתימת העסקה למכירת אמריס לגאידמק".
בתגובית ה-13, שפורסמה על ידי מי שהזדהה כ"מכיר את שוחט", נכתב "האיש הזה ידוע בטקטיקות של אי עמידה בהסכמים ובסחיטה. אני מכיר עוד 2 אנשים שנעקצו על ידו בשיטה זו. נוכל ממדרגה ראשונה".
בימ"ש השלום בתל-אביב נענה לבקשתו של שוחט, והורה לגלובס למסור את פרטי ה-IP של המפרסם, וכך התגלה שמדובר בלקוח של בזק בינלאומי. בהמשך, הגיש שוחט תביעה לפיצויי לשון הרע של למעלה ממיליון שקל, נגד מפרסם התגובה – בנו של קושניר.
אלא שבימ"ש השלום דחה את התביעה, בנימוק שמדובר בסך הכל בתגובית מידתית. ביהמ"ש הסתמך על פסיקת ביהמ"ש העליון שלפיה "לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה לתביעה לפי החוק...".
כמו כן, נקבע כי הנתבע זכאי ליהנות מהגנות החוק, משום שמדובר בהבעת דעה, ומשום שהוא האמין בתום לב בנכונות דבריו.
המבחן הוא התוכן
אלא שביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורו של שוחט, כאמור. השופט יונה אטדגי ניתח את הדילמות המשפטיות אחת אחרי השנייה, ולמעשה בכולן חלק על בימ"ש השלום. תחילה השופט סבר כי תוכן התגובית מהווה לשון הרע, שכן יש בו פוטנציאל לביזוי והשפלה של שוחט (המערער בהליך).
כמו כן, השופט הסביר כי בעוד שהכתבה רק דיווחה על כתב התביעה, הרי שבתגובית נמסר דיווח אישי ועצמאי, מאת אדם ש"מכיר" את המערער ואינו קשור לתביעה, וכביכול מאמת את הדברים, ואף מוסיף אינפורמציה נוספת על אנשים אחרים ש"נעקצו".
לאחר מכן השופט הסביר כי ביהמ"ש העליון לא קבע שכל התבטאות בתגובית לא תיחשב ללשון הרע – אלא קבע שיש לתת לתגוביות משקל מועט – אך המבחן הוא עדיין התוכן של הדברים. לפי השופט, העובדה שההתבטאות נכללה בתגובית, יכולה להשפיע על גובה הפיצוי.
בהמשך פסק הדין נדחתה העמדה שלפיה המשיב (בנו של קושניר) זכאי ליהנות מהגנות החוק, אפילו אם "האמין בתום לב" שדבריו אמת. השופט הסביר כי לא רק שהמשיב לא הוכיח את אמיתות הדברים, אלא שבמקרה הספציפי שנדון בכתבה, תביעתו של אביו נגד המערער נדחתה.
עם זאת, לעניין גובה הפיצוי, השופט הסביר שהמערער לא הוכיח כי התגובית גרמה לו לנזק, ובסופו של דבר החליט לחייב את המשיב לשלם למערער פיצוי של 25,000 שקל (המקסימום ללא הוכחת נזק הוא 50,000 שקל), והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
סגנית הנשיא השופטת יהודית שבח והשופט שאול שוחט הצטרפו לפסק הדין.
* עו"ד דניאל כהן עוסק בלשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.