אדם שלא היה לו כסף לבנות על מגרש שהוקצה לבתו, נעזר בחבר שעשה זאת במקומו. לימים הוא טען שעלויות הבנייה ניתנו לו כהלוואה, אך בית המשפט קבע שהבית שייך לחבר
בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה לאכיפת הסכם מכר של בית במושב יד רמב"ם. הנתבע, שהמגרש עליו בנוי הבית הוקצה מלכתחילה לבתו, טען שעלויות הבנייה אותן השקיע אדם אחר (התובע) ניתנו לו כהלוואה. השופטת עדנה יוסף-קוזין קבעה שטענתו אינה הגיונית ושהבית נמכר לתובע. היא הורתה לצדדים להשלים את העסקה.
במסגרת פרויקט הרחבה שבוצע לפני כשני עשורים במושב הנמצא סמוך לרמלה, הקצתה רשות מקרקעי ישראל מגרש לטובת בתו של הנתבע. אלא שלבת ולאביה לא הייתה בזמנו יכולת כלכלית לבנות בית על המגרש, ומשכך חבר של האב ביצע את הבנייה.
מאז, החבר ואשתו מתגוררים בבית, אולם הבת שהמגרש הוקצה לה נרשמה כבעלת הזכויות בנכס.
בתביעה שהגישו החבר ורעייתו לבית המשפט, הם טענו כי עובר לבניית הבית נמכר להם המגרש תמורת 122,000 דולר ומשכך המקרקעין והבית אשר עליו שייכים להם בלבד. בהתאם לכך הם ביקשו לחייב את הנתבע ובתו לעשות את הפעולות הדרושות לצורך השלמת עסקת המכר ורישום הבית על שם החבר ואשתו.
מנגד, הנתבע כפר בכך שנרקמה בין הצדדים עסקת מכר. לטענתו הסכומים שהשקיע חברו בבניית הבית ניתנו לו כ"הלוואה לטווח ארוך", ובתמורה לכך הוסכם שהחבר יוכל לגור בבית תקופה מסוימת מבלי לשלם שכירות.
לפיכך, לצד כתב ההגנה הגיש הנתבע תביעה שכנגד לפינוי התובעים מהבית ולחיובם בדמי שימוש ראויים.
התעכב עם תביעת הפינוי
השופטת יוסף-קוזין מצאה את גרסת התביעה אמינה יותר. בתוך כך היא קיבלה את טענת החבר כי הנתבע מכר לו את המגרש תמורת 122,000 דולר מפני שהיה אז חסר אמצעים.
עוד קבעה השופטת כי עלויות הבנייה כולן שולמו מכיסו של החבר, וכי הנתבע כלל לא היה מעורב בבנייה. בנוסף, הבית עוצב באופן בלעדי על ידי התובע ואשתו והם אלה שהתקשרו מול נותני השירות השונים לצורך הבנייה.
לנתבעים, כתבה השופטת, לא הייתה כל מעורבות בתכנון הבית, הם לא לקחו חלק בבנייתו, לא התעניינו בתכניות, לא בעלות הבנייה, לא באיכותה, לא בטיב החומרים, איכותם או עלותם, ולא בבעלי המקצוע שעסקו בתכנון ובביצוע ושכרם.
לדברי השופטת, עובדות אלו מעידות שהצדדים ראו את ההתקשרות כמכירה סופית. טענת הנתבע כי משך ידו מעיסוק בעניינים הללו מפני שסמך על החבר לא הותירה רושם משכנע.
השופטת אף עמדה על העובדה שעד היום, יותר מ-20 שנה אחרי הבנייה, טרם הוחזרה אותה "הלוואה" נטענת. בהקשר לכך היא דחתה את טענת ההגנה לפיה תמורת ההלוואה הייתה שכירות חינם לתקופה כלשהי, בנימוק שהיא בלתי סבירה או הגיונית: "לא מתקבל על הדעת שאדם ישקיע מזמנו ומרצו בניהול וביצוע פרויקט בניית בית מגורים תמורת חודשים ספורים של מגורים בבית שיבנה".
עובדה נוספת שהעמידה באור שלילי את גרסת ההגנה היא שלנתבע לקח 15 שנים תמימות להגיש את תביעתו לפינוי התובעים מהבית. היא תהתה מדוע לקח לו כל-כך הרבה זמן אם לשיטתו מדובר בבית שלו.
לאור זאת קבעה השופטת כי עסקת המכר תושלם באופן שתמורת תשלום יתרה של כ-400,000 שקל, יעבירו הנתבעים את הרישום בטאבו על שם התובעים.
לטובת התובעים נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אירית ינקוביץ
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ד"ר יחיאל וינרוט, עו"ד שמואל הקר, עו"ד יהודה רוזנגרטן
עו"ד אופיר מלך עוסק ב- מקרקעין ונדל"ן ומושבים וקיבוצים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.