למרות הסכם כתוב להעברת הדירה לאישה – היא תחולק שווה בשווה

בית הדין הרבני קיבל את טענת הבעל כי אולץ לחתום על ההסכם על מנת להרגיע את אשתו שהייתה בדיכאון בגלל הפלות שעברה ונקבע שאין לו תוקף משפטי

בית הדין הרבני בנתניה דחה לאחרונה תביעת אישה לאכיפת כתב התחייבות שבמסגרתו העניק לה בעלה לשעבר את מלוא הזכויות בדירתם במקרה של גירושים. הדיינים שניאור פרדס (אב"ד), פנחס מונדשיין ובצלאל ווגל, קבעו שנסיבות עריכת המסמך – על רקע היותה של התובעת בדיכאון מהפלות שעברה ואיומיה להתאבד – מלמדות כי המסמך חסר תוקף משפטי.

הדירה נשוא התביעה נרכשה באפריל 2016 כאשר שלושה ימים לפני כן הצדדים חתמו על הסכם ממון שקובע כי דירה אחרת, הרשומה על שם הבעל, הינה שלו בלבד. בנוסף הם חתמו טרם הרכישה על כתב התחייבות שבמסגרתו התחייב הנתבע להעביר לתובעת במתנה וללא תמורה את חלקו בדירה החדשה (50%) במקרה של גירושים. לימים הצדדים אכן התגרשו ומכאן תביעתה של האישה לאכיפת מסמך ההתחייבות.

לטענתה, היא הסכימה לחתום על הסכם הממון שמנשל אותה כליל מזכויותיה בדירה הישנה רק על סמך כתב ההתחייבות שמעניק לה את הדירה החדשה במלואה במקרה של גירושים. אלא שלטענתה בעלה רימה אותה ולא מימש את התחייבותו להעניק לה את מה שהתחייב.

מנגד טען הנתבע כי חתם על כתב ההתחייבות רק כדי להרגיע את התובעת שנמצאה אז בתקופה הורמונלית קשה לאחר שלוש הפלות ובמצב דיכאוני. לדבריו התובעת אף איימה כי תשלח יד בנפשה ויש לפרש את הסכמתו לחתום על המסמך על רקע רצונו לשמור על שלום ביתו. לשיטתו המסמך חסר ערך ויש לדחות את התביעה.

שמרה אותו באטלס

הדיין פרדס כתב שמבחינה הלכתית ישנה בעייתיות להתחייב בנוגע לנכס שאינו נמצא בבעלות המתחייב ("אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם"). מכאן, הסביר הדיין, שחתימת הנתבע על כתב ההתחייבות בנוגע לדירה החדשה – אשר נעשתה טרם רכישתה בפועל – הינה חסרת תוקף.

הדיין הוסיף שמגרסת התובעת בעצמה עולה יחס לא רציני כלפי כתב ההתחייבות. בין היתר האישה העידה כי הניחה את המסמך בתוך אטלס, אותו רצתה לזרוק.

נמצא, לדברי הדיין, כי התובעת משנה גרסאות. בעוד שהיא מודה כי היא בעצמה לא התייחסה ברצינות למסמך, היא מבקשת לכבד את התחייבות הנתבע להעביר את הזכויות בדירה אליה. הדיין ציין כי הודאתה ביחס למעמד המסמך הינה כמאה עדים, ויש לה משמעות הלכתית ומשפטית ראשונה במעלה.

הדיין אף קיבל את הסבריו של הנתבע בנוגע לנסיבות עריכת המסמך. הוא ציטט מעדות הבעל לפיה נכפה עליו לחתום על המסמך במטרה לשמור על שלמות המשפחה, ולא עלה בדעתו שיסלקו אותו מהבית בעקבות זאת.

בכל מקרה, כתב הדיין, תהיה כוונתו של הנתבע אשר תהיה – אין תוקף משפטי לכתב ההתחייבות.

לפיכך הוא קבע כי הדירה החדשה שייכת לשני הצדדים שווה בשווה והורה על פירוק השיתוף בה, תוך שביקש מהצדדים להודיע לו תוך שבועיים כיצד ברצונם לבצע את הפירוק. עוד נקבע שהסכם הממון שריר וקיים וכי הדירה הישנה שייכת לנתבע במלואה.

הדיינים ווגל ומונדשיין הצטרפו לקביעות.

• ב"כ התובעת: עו"ד טובה גוטמן
• ב"כ הנתבע: עו"ד רם יוגב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.