האב מרוויח כ-27,000 שקל בחודש בעוד האם משתכרת 9,500 שקל בלבד. בית המשפט התחשב בכך שההורים חולקים זמני שהות שווים
השופטת הילה גורביץ עובדיה הכריעה לאחרונה בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדים בני 8 ו-10. האם תבעה מזונות בסך 2,600 שקל לכל אחד מקטינים וטענה כי לפני הפרידה המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה מאוד. השופטת קבעה כי היא לא הוכיחה את טענותיה וכי לנוכח האחריות ההורית המשותפת וחלוקת הזמנים השווה על האב לשלם 900 שקל עבור כל ילד, בתוספת מדור של בסך 944 שקל (עבור שני הקטינים).
בני הזוג נישאו ב-2009 והם הורים לשני בנים, ילידי 2012 ו-2014. ב-2016 הם נפרדו.
לפני כ-4 שנים ניתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים שחילקו ביניהם את זמני השהות באופן שווה.
במסגרת תביעת המזונות טענה האם כי לפני הסכסוך נהג האב להפקיד לחשבון שהתנהל על שמה סך של 25,000 שקל לחודש בממוצע. לדבריה, הוא גם שילם מחשבון שהתנהל על שמו את דמי השכירות על סך 5,000 שקל עבור הדירה בה התגוררו הצדדים.
האם סיפרה כי היא עובדת כמורה ומשתכרת סך של 7,000 שקל בחודש. בנוסף היא עובדת במשרד עורכי דין תמורת 2,000 שקל נוספים בממוצע לחודש. לטענתה, האב עובד כיזם ומנהל פרויקטים של נדל״ן והונו המשוער הוא 7,500,000 שקל.
לדבריה, המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה, הרבתה לבלות ולנסוע לחופשות, רכשה בגדי מותגים ונעזרה בשירותי עוזרת ומטפלת. לפיכך היא עתרה לתשלום מזונות בסך 2,600 שקל לכל אחד מהקטינים ולמדור בסך 11,498 שקל.
האב טען כי התביעה מופרזת ומוגזמת. הוא ציין כי הכנסותיו מגיעות לסך של 8,000 שקל נטו בחודש. הוא הוסיף כי הצדדים חיו ברמת חיים ממוצעת, לא רכשו בגדי מותגים לילדים והתובעת שכרה שירותי מטפלת כדי לפנות זמנה לבילויים ולקיום יחסי מין עם שני גברים.
רמת חיים ממוצעת
השופטת הילה גורביץ עובדיה מבית המשפט למשפחה בחיפה קבעה שלפי הנתונים שהוצגו האם מרוויחה 9,500 שקל נטו לחודש.
עוד היא ציינה כי תשובות הנתבע בחקירתו ביחס להכנסותיו היו מתחמקות וההערכה היא שממוצע הכנסתו החודשית עומדת על סך של 27,000 שקל נטו. מכאן שיחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים הוא 80% לאב ו- 20% לאם.
בנוסף קבעה השופטת כי טענת האם שרמת החיים של המשפחה הייתה גבוהה לא הוכחה.
השופטת הבהירה כי אין סיבה לסטות מ-"כלל האצבע" המנחה, ולפיו סך 2,250 שקל מגלם את צרכיהם של הקטינים בממוצע חודשי.
ואולם, מאחר שהקטינים חולקים את זמנם בין שני בתי ההורים, יש לערוך אבחנה בין צרכים שהם תלויי שהות כגון מזון, מוצרי היגיינה, אחזקת מדור ועוד (שלגביהם יש משמיעות לחלוקת זמני השהות השווה), ובין צרכים שאינם תלויי שהות כגון תספורת, טלפון נייד, צרכי לימוד, נסיעות, דמי כיס ועוד (שלגביהם קיימת משמעות לפערי ההשתכרות בין הצדדים).
השופטת העריכה את הצרכים תלויי השהות בסך 1,550 שקל לחודש, והצרכים ישאינם תלויי שהות בסך 700 שקל.
לפיכך קבעה השופטת בהתאם לעקרונות הפסיקה ופערי ההשתכרות בין ההורים, שעל האב להשלים ליד האֵם סך 675 שקל לכל קטין. לאור פערי ההכנסה בין הצדדים, העמידה השופטת את התשלום של האב עבור מזונות הקטנים, על סך 900 שקל לכל קטין. זאת בנוסף למדור בסך 944 שקל לחודש עבור שני הקטינים.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד גיא אופיר
- ב״כ הנתבע: עו"ד מקסים ליפקין
**הבהרה: עקב שגיאה בפסק הדין שהופץ לפרסום על ידי מערכת בתי המשפט, שמו של עו"ד מקסים ליפקין צוין בטעות כב״כ האישה אף שבפועל ייצג בתיק את הבעל.
עו״ד אלינור ליבוביץ'
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.