מקרה שנדון בבית המשפט למשפחה בחן האם אפשר לקיים צוואה של בעלת משק כשאחד העדים שנרשמו בצוואה טען כי כלל אינו מכיר את המנוחה. סוגיה נוספת עסקה בשאלה מה גובר: הצוואה או זכויותיו של "בן ממשיך" במשק.
ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה הכריע לאחרונה בסכסוך בין בני משפחה של מושבניקית שהלכה לעולמה בשנת 2001, והותירה אחריה צוואה בעייתית. השופטת הילה גורביץ-שינפלד החליטה שאין לקיים את הצוואה בהיעדר הוכחות לכך שנחתמה בפני עדים ומאחר שהיא סותרת מינוי של "בן ממשיך" למשק.
בשנת 2005, הגרוש של נכדת המנוחה הגיש בקשה לקיום צוואה במסגרתה המנוחה ציוותה לו ולגרושתו זכויות באחד מבתיה ואת יתר נכסיה ציוותה לאחד הבנים. אך גרושתו ויתר ילדיה של המנוחה התנגדו לקיום הצוואה, וההליך הועבר מרשם הירושות לבית המשפט למשפחה.
המתנגדים – שהפכו לנתבעים בהליך – טענו בין היתר שהצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחיהם, שניהל את כל ענייניה "הכספיים, הרוחניים והנפשיים" של המנוחה.
אלא שהפעלת המבחנים לבחינת הטענה – מבחן התלות והסיוע, מבחן התלות העצמאות, נסיבות עריכת הצוואה והקשר של המנוחה עם אחרים – הובילו את השופטת גורביץ-שינפלד למסקנה כי לא הוכח שהמנוחה חתמה על הצוואה מחמת איום, אונס או השפעה בלתי הוגנת.
בהקשר זה השופטת הסבירה שלא כל השפעה מביאה לביטול צוואה, אלא רק כזו שיש בה מרכיב של אי הגינות, עד כדי ניצול חולשתו של המצווה – מה שלא היה במקרה זה.
עדות שטרפה את הקלפים
אלא שבהמשך פסק הדין השופטת דחתה את הבקשה לצו קיום הצוואה, וזאת משום שלא השתכנעה שהצוואה נערכה בפני שני עדים – כפי שמחייב חוק הירושה. השופטת הסתמכה בין השאר על כך שאחד העדים שנרשמו בצוואה העיד בפניה שכלל לא פגש את המנוחה.
אף שמדובר בגיסו של אחד הנתבעים שמבקש לפסול את הצוואה, עדות זו הייתה אמינה עליה ו"טרפה את הקלפים", כלשונה. השופטת אף ציינה כי התובע (הגרוש של הנכדה) לא ביקש להביא עדויות שיסתרו אותה וגם לא עמד על זימון העד הנוסף לצוואה.
השופטת הזכירה כי תנאי זה שבחוק הירושה – ולפיו צוואה תיחתם בפני שני עדים – אינו ניתן לשינוי או לתיקון, ובהיעדרו פשוט אי אפשר לקיים את הצוואה.
חלקו האחרון של פסק הדין, שנדון "ביוזמת בית המשפט", הוקדש לדיון במצב המשפטי של זכויות ברי רשות במושבים – לנוכח העובדה שאחד הנתבעים היה רשום כ"בן ממשיך" בנחלה של המנוחה.
השופטת הסבירה כי זכויות של "בן ממשיך" אינן נכללות בעיזבון ולא ניתנות להורשה אלא אם חוזה המשבצת מול היישוב ומנהל מקרקעי ישראל התיר זאת.
במקרה כאן, הצדדים לא צירפו את חוזה המשבצת, אך מעיון במסמכי "בן ממשיך" שצורפו, השופט הסיקה כי מדובר בהסכם שלא מתיר העברת זכויות בהורשה. בהתאם, ומשנקבע בן ממשיך, השופטת הסבירה שהוראה זו גוברת על הוראות הצוואה.
התוצאה הייתה שבכל מקרה לא ניתן לאכוף את הוראות הצוואה הרלוונטיות, למרות דחיית טענות הנתבעים בדבר השפעה בלתי הוגנת.
בסיכומו של דבר, הבקשה לקיום הצוואה נדחתה, אך לא מנימוקי ההתנגדות של הנתבעים. למרות התוצאה, השופטת חייבה דווקא את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל, וזאת משום שחלק מטענותיהם היו "טענות סרק".
- ב"כ התובע/מבקש צו קיום: עורך דין משפחה טלי רונן
- ב"כ הנתבעים/מתנגדים: עו"ד דניאלה עוז
עו"ד זיוה עירון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.