אף שלא הוכחה עילת פינוי כלשהי נגד הדייר, המחזיק בחנות תכשיטים בבניין בת"א, השופט קבע שהוא ייעדר ממנה זמנית כדי שלא להפריע להתקדמות העבודות
בית משפט השלום בבת ים קבע לאחרונה שדייר מוגן המתפעל חנות תכשיטים בתל אביב ייאלץ לצאת ממנה זמנית, וזאת על מנת לאפשר לבעלי הבניין לבצע במקום עבודות שיפוץ וחיזוק מסוג תמ"א 38. קביעתו הייחודית של השופט אודי הקר ניתנה על אף שדחה את טענת בעלי הבניין כי יש להם עילות לפינוי הדייר לצמיתות.
התובעים הם בעלים במשותף של בניין ברחוב בן יהודה בתל אביב. הנתבע מחזיק בחנות תכשיטים המצויה בבניין כדייר מוגן, מכוח ירושת הוריו שחתמו על הסכם שכירות מוגנת עוד בשנות השבעים. במרץ 2020 קיבלו בעלי הבניין היתר בנייה הכולל עבודות שיפוץ במסגרת תמ"א 38. כשנתיים לאחר מכן הם הגישו את התביעה לבית המשפט.
לטענת בעלי הבניין, הם זכאים לפנות את הנתבע מהחנות באופן קבוע, וזאת מכוח שתי עילות פינוי חלופיות: האחת, הפרתו את הסכם השכירות המוגנת בכך שהוא העביר את זכויותיו בחנות לחברה שבשליטתו; השנייה, לאור עילת הפינוי שבחוק הגנת הדייר אשר עניינה "שינוי הבניין ותיקונו היסודי", על רקע עבודות התמ"א.
מנגד טען בעל החנות שלא קמה לבעלי הבניין עילת פינוי כלשהי. אשר לעילה הראשונה הוא הסביר שזכויותיו בחנות לא הועברו בשום שלב לחברה שבבעלותו, אלא הוא בסך הכול עשה בה שימוש לצורך הנהלת החשבונות של העסק, כפי שעשה ב-22 השנים האחרונות.
בנוגע לעילה השנייה הוא סיפר שהוסכם בין הצדדים במסגרת הליכים קודמים, עבודות התמ"א לא יגררו את פינויו הסופי מהחנות, וכי הוא יהיה רשאי להישאר בה אחרי השלמתן. לטענתו עצם העובדה שהעבודות מבוצעות בפועל על סמך היתר בנייה אחר לא אמורות להשפיע על ההסכמות הללו.
רוצים להשתמש בחנות כמשרד
השופט הקר דחה את טענת בעלי הבניין לפיה הם זכאים לפנות את הנתבע מהחנות באופן קבוע, נוכח העבודות.
אשר לעילת הפינוי ראשונה, שעניינה העברתן הנטענת של הזכויות בחנות מהנתבע לחברה שבשליטתו, נימק השופט שההסכם בפועל אינו קובע כי פעולה הזו – גם אם היא אכן נכונה עובדתית – מקנה לבעלי הבניין זכות לפנות את הדייר. מכל מקום, הדגיש, התובעים ידעו במשך שנים רבות על כך שהשכירות משולמת באמצעות החברה ולא אמרו דבר בנושא, עובדה הסותרת לעמדתם לפיה מדובר בהפרת חוזה.
בכל הנוגע לעילת הפינוי השנייה, ציין השופט, הרי שאין מדובר בפרויקט הריסה ובנייה מחדש המחייב פינוי אלא בעבודות חיזוק ושיפוץ שאינן עתידות לשנות את מיקום החנות או שטחה. בתוך כך מצא השופט שכוונתם האמיתית של בעלי הבניין היא להשתמש בחנות התכשיטים כמשרד לצורך תפעול העסק שלהם ביום שאחרי השלמת העבודות – השכרת הדירות בבניין לטווח קצר.
"לא מצאתי כי עבודות אלה מהוות 'שינוי ניכר' או 'תיקון יסודי' בחנות. גם אם יש בעבודות המבוצעות על ידי התובעים משום שינוי ניכר בבניין כולו, הרי שהשפעתן על החנות היא מועטת מאד (אם בכלל) ובחנות עצמה לא צפוי לחול שינוי ניכר בשל העבודות", כתב השופט.
לפיכך הוא קבע שאין מקום לפנות את הדייר לצמיתות אלא יש ללכת אחר המתווה שעליו הוסכם במסגרת ההליכים הקודמים – פינוי זמני בלבד לתקופה המצומצמת של העבודות, על מנת שלא לפגוע בהתקדמותן.
נוכח התוצאה חויבו בעלי הבניין לשלם לדייר הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד עוז קינן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דוד בסון
עו"ד אנוש וקסמן
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.