הצעירה ביקשה ליישר את שיניה לקראת חתונתה ונותרה עם כתרים מכוערים ונכות נפשית. הרופא, שלא היה מבוטח, ישלם את הפיצוי מכיסו
בית משפט השלום בעכו קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד רופא שיניים. לטענת התובעת, הרופא ביצע טיפול רשלני שכיער את שיניה וגם לה לפתח תגובות נפשיות כגון חרדה ודיכאון. השופטת דנה עופר קבעה שהרופא לא הוכיח את הגנתו, לפיה היגיינת הפה הירודה של התובעת היא שגרמה לנזקיה, ופסקה לטובתה פיצוי נכבד.
התובעת הגיעה לישראל מהודו ב-2010, כשהייתה בת 25, והחלה לעבוד כמטפלת בקשישים. בשלב מסוים היא הכירה בן זוג ישראלי והם החליטו להתחתן. לקראת היום הגדול היא החליטה לתקן את הרווח והבליטה בשיניה הקדמיות, ופנתה לשירותיו של הנתבע. בתחילת הטיפול התובעת הורדמה והנתבע התקין לה כתרי חרסינה. השתלשלות האירועים לאחר מכן שנויה במחלוקת בין הצדדים.
לטענת התובעת, כשהתעוררה מהטיפול הבחינה שכל חולצתה מלאה דם. לטענתה זמן קצר לאחר מכן הכתרים שהונחו בפיה נפלו, והיא נאלצה לחזור שוב ושוב לנתבע כדי לערוך תיקונים. לדבריה היא נותרה עם שיניים קדמיות קטנות ומראה מכוער. היא הוסיפה שמאז הטיפול היא שקועה במרה שחורה, סובלת ממצבי רוח ונתקפת בחרדה.
התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת רפואית ממנה עולה שהיא תצטרך לשלם יותר מ-50,000 שקל כדי לתקן את העיוותים שנגרמו לה. המומחה כתב שהנתבע נתן לתובעת טיפול אגרסיבי ורשלני, וזאת במקום הטיפול שבאמת הייתה צריכה – טיפול אורתודנטי שמרני. בנוסף צורפה לתביעה חוות דעת פסיכיאטרית שקובעת כי לתובעת נגרמה נכות נפשית משמעותית.
הרופא טען מנגד שהטיפול שניתן לתובעת היה מוצלח, והתובעת אף הייתה מרוצה ממנו בזמן אמת. לדבריו, דלקת החניכיים התפתחה אצלה בשל היגיינת הפה הגרועה שלה, ולא בגלל הטיפול. לטענת הנתבע, האישה שהעסיקה את התובעת בביתה באותה תקופה והתלוותה אליה לטיפול, תמכה בעמדתו, והעידה שהכירה אותה כבעלת הופעה מרושלת שאינה מקפידה על ניקיון הפה.
הנתבע אף הוא צירף חוות דעת רפואית להגנתו. בין היתר קבע המומחה מטעמו שמצב הפה של התובעת היה ירוד, וכי בנסיבות העניין הטיפול שניתן לה בפועל היה האפשרות היחידה. "תכנית הטיפול הייתה סבירה ונגזרת ממצב הפה", סיכם.
התקשרו לנתבע בלילה
השופטת עופר ציינה שעמדת המומחה מטעם הנתבע מבוססת על הנחות והשערות שאינן מעוגנות בניירת. לדבריה טענת הנתבע בדבר היגיינת פה ירודה לא הוכחה. אדרבה, כתבה, העדה מטעמו הודתה במהלך הדיון כי הנתבע אמר לתובעת שיש לה "שיניים בריאות וחזקות".
יתרה מכך, הרופא לא הציג צילומי רנטגן התומכים בגרסתו למצב שיניים לקוי, חרף חובתו החוקית לשמור תיעוד רפואי. במצב זה, הסבירה השופטת, הנטל להוכיח שמצב השיניים היה לקוי עובר לנתבע, והוא לא הרים את הנטל.
עוד ציינה השופטת כי הרופא אישר שבעלה של התובעת התקשר אליו בשעת לילה והתלונן על הסבל שחווה אשתו מהשיניים. היא תמהה כיצד עובדה זו מתיישבת עם טענת הנתבע שהטיפול היה מוצלח.
השופטת אימצה את האמור בחוות הדעת מטעם התובעת. בין היתר היא ציינה שהתרשמה באופן בלתי אמצעי ממצוקתה הנפשית של התובעת, שלדבריה נשברה ופרצה בבכי במהלך עדותה. "להתרשמותי, התובעת ביטאה בעדותה מצוקה כנה ואמיתית", כתבה.
בסופו של יום השופטת פסקה לתובעת פיצוי בסך 391,328 שקל וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 91,265 שקל. היא הביעה צער על כך שהנתבע, שעבד ללא ביטוח מתאים, ייאלץ לשלם את הסכומים הניכרים מכיסו.
- ב"כ התובעת: עו"ד יריב ברוקמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד השאם ח'טיב
עו"ד דוד רייכרט
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.