האישה טענה שחיו בשיתוף כלכלי עד 2013 ועזבה בגלל "מכת עכברים", ואילו הבעל טען שכבר שנים רבות שהם לא ביחד. השופט דחה בחריפות את טענות האישה לאחר שגילה שב-2009 היא עצמה הצהירה שהם פרודים. המשמעות: הרבה פחות כסף...
השניים הכירו ב-1983 והתחתנו ב-1988. במהלך שנת 1999 היחסים ביניהם התערערו, והם הגישו תביעות הדדיות בבית הדין הרבני ובבימ"ש לענייני משפחה, אך בסופו של יום חזרו לחיות יחד בשלום, והתובענות נמחקו.
לייעוץ בתחום חלוקת הרכוש
עורך דין משפחה
בשנת 2001 הם שוב נקלעו למשבר. האשה הגישה תביעות חדשות וב-2003 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסדר רכושי שסוכם ביניהם. לאחר מכן הם שוב חזרו לחיות יחד.
ב-2006 היחסים הידרדרו פעם נוספת. האישה עזבה את הבית ועברה לדירה אחרת. שנה לאחר מכן גם הבעל עזב, והם סגרו את חשבונותיהם המשותפים.
ב-2013 הגישה האישה עוד תביעה בבימ"ש לענייני משפחה בתל אביב ומאז מתנהל בין השניים ההליך הנוכחי. האישה טענה כי חרף ההליכים המשפטיים הקודמים, ה"קרע" ביניהם נוצר רק בשנת 2013 עם הגשת התביעה האחרונה, ועל כן חלוקת הרכוש צריכה להתבצע בהתאם למה שהיה לשניהם במועד זה.
לטענתה, ב-2006 היא לא נפרדה מהבעל אלא עזבה את הבית בעקבות "מכת עכברים" בהסכמתו ובעידודו כשהם המשיכו לחיות כבני זוג ובשיתוף כלכלי מלא. לאחר מכן, לדבריה, הם חזרו לחיות יחד.
מנגד, הבעל הכחיש נמרצות וטען שמאז 2006 מעולם לא גרו יחד. לשיטתו, הקרע התחולל עוד הרבה לפני כן – ביום בו החלו ההליכים המשפטיים בשנת 1999.
בדבש ובעוקץ
בהחלטה שניתנה לאחרונה, השופט יהורם שקד הסביר שעל מנת לקבוע את מועד הקרע, יש להתחקות אחרי אירועים שיצביעו על כך שהצדדים הפסיקו לנהל קופה משותפת ולראות את עצמם כשותפים והחלו להתנהל לפי הכלל "שלי-שלי ושלך-שלך". ראיות כאלה יכולות להיות למשל עזיבת הבית, הפרדת חשבונות בנק, קשר עם צד שלישי, הגשת תביעה ועוד.
במקרה של בני הזוג השופט הגיע למסקנה שהקרע החל במועד שבו השניים הפסיקו להתגורר יחד בשנת 2006.
עד אז, הסביר השופט, השניים ידעו עליות ומורדות ונוצרו ביניהם קרעים, אך קרעים אלה "התאחו" כשהם שבו לחיות יחד ומחקו את תביעותיהם.
ב-2006 המצב השתנה. "בכל הכבוד וההערכה, אין זה נשמע סביר כי בני זוג יפרידו מגורים בשל "מכת עכברים" ויש לתמוה ואף מעבר לכך כי הקשר בין הצדדים לא היה חזק דיו כדי להתמודד באומץ עם עכברים שהתרוצצו, לפי הטענה, בביתם", דחה השופט את טענות האישה.
השופט הצביע על אינדיקציות נוספות לכך שבני הזוג הפסיקו להתנהל בשיתוף כלכלי. כך למשל, האישה לא הביאה שום ראיה או אדם – שכן או מכר – שיעיד שהם חזרו לגור יחד.
כמו כן, הם לא איחדו את חשבונות הבנק שלהם, מה גם שבשנת 2009 האישה עצמה הצהירה במסגרת תביעה שהתנהלה נגד הבעל – שהם "פרודים" ולכן אין לחייב אותה בחובות שלו.
דברים אלה, כתב השופט, מעידים על "חוסר תום לב ועל ניסיון להפוך את ההליך המשפטי לזירת לוליינים בה ניתן לומר כל דבר, גם דבר הסותר דבר שזה עתה נאמר".
"השיתוף אמור לחול בדבש ובעוקץ, בטוב וברע", הסביר השופט. "וככל שהאישה לא ראתה עצמה כשותפה בחובותיו של האיש הרי לפנינו ראיה מובהקת לקרע כלכלי".
לפיכך, בסיכומו של דבר, נקבע כי הקרע החל ביולי 2006, מועד עזיבת האשה את הדירה המשותפת.
- ב"כ התובעת: עו"ד חני ארביב
- ב"כ הנתבע: עו"ד רן רייכמן
* עו"ד צחי זיסמן עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.