ב-1988 רכשה מועצת דלית אל כרמל קרקע מאדם פרטי אך נמנעה מלרשום אותה על שמה. בינתיים, המוכר מכר אותה שוב. המועצה הפסידה באחרונה בתחרות מול הרוכש השני.
ב-1988 רכשה מועצת דלית אל כרמל שטח של כ-5 דונם מתושב המקום. בשנים שלאחר מכן ועד לשנת 2011 היא השתמשה בשטח כאתר לאיסוף פסולת אך עד היום לא טרחה לרשום את השטח על שמה או לפחות להוסיף הערת אזהרה, והוא נותר על שם המוכר.
לפני כשנתיים גילתה המועצה שהמוכר מכר את השטח לאדם אחר ושהאחרון אף רשם על שמו הערת אזהרה.
בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בסמוך לאחר מכן היא ביקשה להצהיר שהשטח שייך לה מאחר שהיא רכשה אותו ראשונה.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה. הוא ציין שהרוכש השני פעל בתום לב, ביקר בשטח ובדק את הרישום, והמועצה אחראית ל"תאונה המשפטית" של העסקאות הנוגדות כשנמנעה מלרשום על שמה הערת אזהרה במשך למעלה מ-20 שנה.
המועצה לא השלימה עם הפסיקה וערערה לבית המשפט העליון. לטענתה, הרוכש השני פעל מתוך "עצימת עיניים" שכן כולם ידעו שבאתר פועלת מזבלה השייכת למועצה. לדבריה, מס רכוש אף הודיע לו שקיימת עסקה נוגדת ביחס לשטח ובנסיבות אלה היה עליו לפנות למועצה לבירור הסוגיה.
עוד לדבריה, אין לייחס לה רשלנות באי רישום הערת האזהרה מאחר שהמוכר התחייב בפניה שהוא זה שירשום את זכויותיה ומכיוון שהיא עשתה שימוש גלוי בקרקע.
הרוכש השני ענה שהוא הוציא נסח טאבו, ביקר בשטח ורכש את הקרקע בתום לב ובתמורה מלאה. לטענתו, המועצה לא הוכיחה שהמזבלה אכן פעלה על הקרקע שבמחלוקת ולא על חלקות סמוכות, ובכל מקרה, היא פונתה לפני שחתם על חוזה המכר.
לא עצם עיניים
השופט יצחק עמית הבהיר שעל פי חוק המקרקעין, במצב של התחייבויות סותרות למכירת קרקע זכותו של הקונה הראשון בזמן עדיפה, אלא אם כן הקונה השני פעל בתום לב, נתן תמורה והשלים את העסקה ברישום.
עם זאת, הפסיקה (הלכת גנז) יצרה חריג לכלל זה וקבעה שייתכנו מקרים שבהם זכותו של הקונה השני תגבר גם אם הוא לא השלים את העסקה ברישום, וזאת אם הקונה הראשון נמנע מלרשום הערת אזהרה על שמו ללא סיבה מוצדקת.
השופט ציין שלא הוכח שבזמן החתימה על ההסכם מול הקונה השני פעלה במקום מזבלה שהייתה אמורה לעורר את חשדו. יתר על כן, נראה שנודע לו על העסקה מול המועצה רק לאחר ששילם את מלוא התמורה ורשם על שמו הערת אזהרה, כך שאין לקבל את טענת המועצה שהוא פעל בחוסר תום לב או מתוך "עצימת עיניים".
השופט הדגיש שהמועצה התרשלה כשלא רשמה על שמה את השטח או הוסיפה הערת אזהרה במרשם, ובמחדלה זה הביאה לקיומה של העסקה הנוגדת מול הקונה השני.
בסיכומו של דבר קבע השופט שלנוכח הלכת גנז זכותו של הרוכש השני גוברת והוא בעל השטח. עם זאת הוא ציין שהתוצאה אינה מונעת מהמועצה את האפשרות לתבוע את המוכר על נזקיה.
המוכר חויב לשלם למועצה הוצאות של 15,000 שקל והיא עצמה חויבה לשלם לקונה השני הוצאות של 15,000 שקל.
השופטים יורם דנציגר ונעם סולברג הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערת: עו"ד יוסף עבד אלרזאק
- ב"כ המשיב: עו"ד וג'די כעבייה
- ב"כ המוכר: עו"ד גל אמיר, עו"ד חן יהואש
עו"ד כנרת שמיר מסיקה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.