האב גילה בדיעבד שהילדים עברו לגור בפנימייה כבר לפני כמה שנים. בית הדין הרבני הגדול קבע שלא ראוי להתחשבן עם הנתבעת שנשאה כל השנים בעול גידול הילדים לבדה והוצאותיה עבורם לא פסקו
אב ל-2, שאינו בקשר עימם, הגיש תביעה לביטול המזונות ששילם עבורם באופן רטרואקטיבי החל מ-2017. זאת לאחר שגילה לטענתו במקרה כי באותה שנה ילדיו עברו לגור בפנימייה, כך שההוצאות על גידולם פחתו ואין עוד הצדקה למזונות הגבוהים שהוא משלם. בית הדין הרבני האזורי דחה את תביעתו, והוא ערער לבית הדין הגדול. מותב הדיינים אישרר את פסק הדין האזורי וקבע שיש לכבד את הסכמות הגירושים גם אם הן לא הכי נוחות לתובע.
הצדדים היו נשואים במשך חמש שנים עד לגירושיהם ב-2008. יש להם שני ילדים, כיום בני 17 ו-19. במסגרת הסכם הגירושים נקבע שהתובע ישלם מזונות ילדים (כולל מדור) בסך 2,500 שקל בחודש.
התובע הגיש במרץ 2021 תביעה לבית הדין האזורי, לביטול המזונות. לטענתו נודע לו באקראי כי 4 שנים קודם לכן ילדיו עברו לגור בפנימייה, באופן שגרם להפחתה ניכרת בהוצאות עבורם. חרף האמור, טען, הנתבעת ממשיכה להוציא עליהם סכומים ניכרים. לדבריו היא קונה להם פינוקים מיותרים, כמו בגדי מותגים ומכשירים סלולריים – מוצרים שהאב לא מחוייב על פי דין לספק לילדיו.
בית הדין האזורי לא שעה לתחינות התובע. הוא פסק שהסכמת הצדדים על שיעור המזונות נועדה למנוע מצב של דיונים בלתי פוסקים סביב הנושא. כשם שסביר להניח שהנתבעת הוציאה על ילדיה בתקופות מסוימות מעבר לסכום המזונות שנקבע ולא ביקשה לעדכנו, כך אין התובע יוכל להישמע בטענות כשההוצאות פחתו.
בערעור שהגיש על פסק הדין טען התובע שבית הדין שגה כשטען בשם התובעת טענות שכלל לא העלתה. מנגד טענה האישה שהיא בסך הכול דואגת לסיפוק צרכי הילדים, בעוד שהתובע נטש אותם ולא היה עימם בקשר מאז היו פעוטות.
האם רק שליחה
הרב דוד ברוך לאו (נשיא), הרב אליעזר איגרא והרב אברהם שינדלר קבעו שאין ממש בטענות התובע. הם הסבירו שבית הדין האזורי בשום שלב לא העלה טענות בשם האם, אלא רק חידד את ההבדל הטמון בין התחייבות לתשלום מזונות מכוח הסכם לבין פסיקת מזונות שיפוטית באמצעות בית הדין. בכל הנוגע לדרך הראשונה, כתבו, התערבות בית הדין בסכום המזונות תיעשה במקרים מיוחדים בלבד.
בתוך כך הדיינים ציינו שסכום המזונות שנקבע (2,500 שקל כולל מדור) ממילא נמוך משמעותית מהמקובל, ומשקף פשרה בין הצדדים שנועדה למנוע חיכוכים והידיינויות ביניהם בעתיד.
מכל מקום, ציינו, הוצאות הנתבעת על ילדיה מעולם לא פסקו. הם כתבו כי "אין ספק שגם כשילדים נמצאים בפנימייה צריכים להחזיק בית בעבורם לצורך הזמנים שבהם יגיעו לביתם מהפנימייה, עם כל העלויות המשתמעות מכך".
הדיינים הוסיפו שנדמה כי התביעה הוגשה נגד האדם הלא נכון. זאת מאחר והאם מוגדרת בהלכה כשליחה בלבד לגביית מזונות הילדים מהאב. כך למשל, בהלכה מובא שהאב חייב במזונות ילדיו גם לאחר פטירת האם.
יוצא אם כן שככל שלתובע יש טענות כלשהן על מזונות ששילם, הכתובת היא ילדיו ולא הנתבעת.
לפיכך הדיינים דחו את הערעור וקבעו שהתובע חייב בסכום המקורי שנקבע. הם הביעו בשולי הדברים צער על הנתק המוחלט והארוך ששורר בינו לבין ילדיו.
- ב"כ התובע: טו"ר אריה לייב גרליץ
עו"ד אבי לוי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.