המבנים הלא חוקיים נהרסו במסגרת הליכים קודמים. בית המשפט קיבל תביעה לדמי שימוש שהגישה רמ״י נגד האיש, תוך שדחה טענות שהעלה בעניין היקף השימוש
בעל זכויות בחלקה במושב שדה עוזיה נתבע על ידי רמ״י לשלם עבור שימוש חורג שעשה בשטח. לאחרונה קיבל השופט שלמה פרידלנדר את התביעה וקבע שהנתבע הקים בשטח מבנים לאחסון, מסחר ותעשייה, בניגוד להרשאה שניתנה לו ולייעוד השטחים. טענת הנתבע כי יש להתחשב בשטח האחסון נטו ולא בשטחה של כל הקרקע עליה הוצבה הסחורה נדחתה.
את התביעה הגישה רמ״י בגין שימושים תעשייתיים ומסחריים שעשה הנתבע בחלקה בין השנים 2011-2019. הנתבע הקים מבנים והשכיר אותם לאחסון ולתעשייה, בניגוד לייעודה התכנוני של החלקה, שהוגבל לשימוש חקלאי.
בהליכים קודמים ניתנו פסקי דין בהסכמת האיש, שבמסגרתם הופסק השימוש החורג והמבנים הבלתי חוקיים נהרסו, והמחלוקת בין הצדדים נותרה בעניין התביעה הכספית.
האיש טען כי עילת התביעה מוצתה בתביעת הפינוי, שבמסגרתה לא הותר לרמ״י לפצל סעדים. עוד הוא טען להתיישנות ושיהוי.
הוא טען עוד כי לא הוכחו השימושים החורגים, שטחם ומשכם. הוא הוסיף כי אין להביא בחשבון מבנים שבהם, בתקופות מסוימות, לא התקיים שימוש חורג בפועל. עוד לשיטתו, כי אין להביא בחשבון את כלל השטח שבתוכו נעשו השימושים החורגים, אלא רק את השטח של השימוש החורג ״נטו״. כך למשל לדבריו, בשטחי האחסנה יש להביא בחשבון רק את השטח המצטבר של הקרקע שעליה היו מונחים הטובין המאוחסנים, ולא לכלול בו שטחים ריקים בסביבתם, כולל שטחי עזר לגישה ותמרון.
רמ״י השיבה כי תביעת הפינוי והתביעה לדמי שימוש מבוססות על עילות שונות שלא מצריכות היתר לפיצול סעדים.
להוכחת היקף השימוש החורג רמ״י הגישה דוחות של מפקחים מטעמה שביקרו בשטח מעת לעת, תצלומי אוויר וחוות דעת של מומחה שהסיק מהתצ״א את גודל השטחים הנדונים וטיב השימוש בהם.
חלק אינטגרלי מהשימוש
השופט שלמה פרידלנדר מבית המשפט המחוזי בבאר שבע הבהיר שרמ״י פרשה תשתית ראייתית מקיפה והגישה עשרות מוצגים. הנתבע לעומתה לא הביא עדים מטעמו אלא רק אותו ואת בנו, בעלי העניין בתביעה. בנסיבות אלה אין להעדיף את גרסתו על פני גרסת התובעת.
השופט הבהיר כי הדין עם התובעת כי תביעת פינוי ותביעה לדמי שימוש מבוססות על עילות שונות ונפרדות, ואינן טעונות היתר לפיצול סעדים. בנוסף, הוא לא מצא ממש בטענות הנתבע להתיישנות ושיהוי. ״כל יום של שימוש חורג מהווה עילה עצמאית לדמי שימוש״, כתב.
ביחס לטענת הנתבע בעניין היקף השימוש כתב השופט כי כל תפיסה ושימוש במקרקעין מוציאים תפיסה ושימוש אחרים בהם באותו זמן. מכיוון שגם אחסנה חלקית בנכס מסוים מפקיעה את כל הנכס משימושים אלטרנטיביים – הרי שהמאחסן משתמש למעשה בכל הנכס, ולא רק במיקום המדויק והמצומצם של הסחורה המונחת שם במועד נתון. בנסיבות אלה, אין מקום לנכות משטחי האחסנה את השטח החשוף שבו לא הונחה בפועל סחורה.
השופט דחה גם את הטענה כאילו יש לנכות מן השטחים שבהם עשה הנתבע שימוש חורג את שטחי הגישה והתמרון וקבע כי אלה מהווים חלק אינטגרלי מהשימוש הלא חוקי.
בנסיבות אלה קיבל השופט את התביעה וחייב את הנתבע לשלם לרמ״י על השימוש החורג 1,942,312 שקל בהתאם לחוות דעת שמאי שמונה מטעם בית המשפט.
הנתבע חויב גם בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד ורד לופו
- ב״כ הנתבע: עו"ד אוהד חן
עו"ד אירם גל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.