בנייר עמדה מרתק אשר פרסם כבוד הרב הדיין אוריאל אליהו, מוסבר כי הערכת עלות גידול ילדים והוצאותיהם המקובלת כיום בערכאות השיפוט השונות, כל אחת לשיטתה, לא מבוססת על מחקר מדעי, ושהסכומים הנקבעים כדמי מזונות גבוהים באופן מהותי מהעלות הראלית האמיתית, וזאת על סמך לוחות גידול ילדים עדכניים של הלמ"ס אשר עובדו במיוחד לנייר העמדה, ואשר מפורסמים בו לראשונה
בהתאם להלכה, הצרכים ההכרחיים של הילד ומדורו מוטלים רק על האב הגרוש. האם משוחררת. מדובר בחובה ששיעורה אינו נגזר מיכולתו הכלכלית של האב - שאז היקפה צפוי היה להשתנות בהתאם למצבו הכלכלי - אלא נובעת מצרכיו המינימליים של כל ילד באשר הוא.
הדיין אליהו מסביר בנייר העמדה שמזה כ- 15 שנים דיינים ושופטים מתבססים על פסק דינה של כבוד השופטת שטופמן משנת 2002 בו נקבע כי צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות עומדים על סך של 1,150 ש"ח, ללא הוצאות מדור ומחציות. כיום הסכומים הם כ- 1,400-1,600 ש"ח בבית המשפט וכ- 1,200-1,300 ש"ח בבתי הדין, כאשר הסכומים נקבעו מתוך אומדן שאינו מבוסס על כלים פיננסיים וסטטיסטיים מקצועיים, אלא מבוססים על "ידיעה שיפוטית שאינה צריכה הוכחה".
לעמדתו דיין או שופט מחויב לדון דין אמת לאמיתו, ולפיכך אין לו לסמוך על השערות לא מבוססות, אף על פי שהתקבלו בפסיקה ובפרקטיקה של ביהמ"ש ובתי הדין, והגיע הזמן לתת לאנשי המקצוע בתחומי הכלכלה והסטטיסטיקה לומר את דברם, ולתת לפסיקה המשפטית כלי מדידה בכדי להגיע לפסיקה נכונה.
הדיין אליהו מציין דבר מעורר דאגה. עיבוד הנתונים על ידי הלמ"ס ארך כשנה וחצי, כאשר במהלך הזמן נוצר קשר גם בין משרד המשפטים ללמ"ס. לאחר שהלוחות הסופיים נבנו, התעוררה דרישה חד משמעית ממשרד המשפטים שלא לפרסם את התוצאות, בטענה שהתוצאות רגישות, ובמילים אחרות, לא מתאימות לקונספציה השלטת כיום.
בנייר העמדה מוסבר שכאשר האב משתכר בשכר הנחשב כבינוני או עני, לא נחייב אותו לזון מעבר לרמת החיים שלו בעצמו. כיום, אדם עם שכר בינוני הינו אדם ששכרו הוא השכר החציוני במשק, 6,500 ש"ח, ולכן כאשר בודקים את סכום הצרכים ההכרחיים, יש לקחת בחשבון את עלות גידול הילד בלוחות הלמ"ס לפי העשירון הראשון והשני.
בחינת לוחות הלמ"ס העדכניים, יחד עם עוד רשימה מכובדת של גופי מחקר אשר עמדתם מופיעה גם היא בנייר העמדה - פורום קהלת, רשות המיסים, בנק ישראל, פרופסור קומונור מארצות הברית, פרופסור גרונאו אשר הכין בזמנו חלק זה בהמלצות ועדת שיפמן ועמותת פעמונים - מראה כי הסכומים אותם נוהגים אנשים להוציא עבור צורכי ילדיהם נמוכים באופן דרמטי מהסכום הנהוג בפסיקה.
בנוסף, ואולי חשוב יותר, הנתונים מראים שכאשר יש יותר מילד אחד במשפחה, וכך הוא הרי ברוב המשפחות במדינת ישראל, העלות הממוצעת לילד נמוכה עוד יותר. מספרים נמוכים מהותית מהסכום המופחת כיום בערכאות השיפוט השונות. דבר זה מביא לכך שאבות גרושים רבים לא יכולים להלין את ילדם בביתם עקב מצבם הכספי הקשה, מצב שמתרחש תחת חסות המדינה.
בבתי המשפט למשפחה ההסתכלות היא שונה. עד גיל 6 המזונות נקבעים גם כן לפי ההלכה, והסכומים לצרכים ההכרחיים של הילד גבוהים עוד יותר מהסכומים בבתי הדין. עבור ילדים מעל גיל 6, הרי בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון מהפכה בחישוב המזונות. ראשית יש לקבוע את כל צרכיו של כל ילד ספציפי, ואז לקבוע את סכום המזונות על סמך יחס הכנסות שני ההורים – כלומר גם האם - וחלוקת זמני השהות של הילד עם כל אחד מהוריו. נתוני המחקר מראים שגם כאן סכום צרכי הילד גבוה מהותית מהצרכים בפועל.
האם בשנת 2020 עדיין ראוי להטיל את מזונות הילד רק על האב בשל מגדרו? זאת כנראה שאלה שלא תיפתר בעתיד הקרוב, אך לעמדתנו, גם תחת המצב הקיים בו חישוב מזונות הילדים נעשה באופן כה שונה, הדבר החשוב הוא לדאוג תמיד שרווחת הילדים לא נפגעת באף בית, לא בית האם ולא בית האב.
גיא רוה הוא יו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד". נייר העמדה פורסם באתר העמותה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.