שלושה עסקים בעיר טענו כי במשך שנים נאלצו לפנות את האשפה על חשבונם במקום העירייה, שסירבה לעשות זאת. טענת העירייה כי זה היה הסדר מוסכם נדחתה.
בית משפט השלום בראשון לציון קבע לאחרונה כי עיריית ראש העין הפרה את חובתה לספק שירותי פינוי אשפה לתושביה, כשהחליטה באופן חד-צדדי שלא לפנות אשפה של שלושה עסקים בעיר במשך 6-7 שנים. השופט אבי סתיו קבע כי העירייה התעשרה על חשבון העסקים שלא כדין, כיוון שחסכה בהוצאות הפינוי בעוד שהם נאלצו לשאת בהן מכיסם. עם זאת, סכום ההחזר הוערך לפי עלויות הפינוי של העירייה ולא לפי ההוצאות של העסקים בפועל. הסכום הכולל מוערך במאות אלפי שקלים.
בשלוש תביעות שהגישו נגד העירייה ואוחדו לדיון משותף טענו רשת המרכולים "ויקטורי" וחברת ייצור האנטנות "מ.ט.י" שהעירייה לא אספה את האשפה שלהן בין השנים 2010-2016 ואילו יצרנית הממתיקים ומוצרי הטואלטיקה "ביסקול" טענה שאצלה המחדל החל עוד ב-2009.
שלושת התובעת טענו כי רק ב-2016 הבינו שהעירייה נוהגת שלא כדין ולאחר שפנו אליה החלה באיסוף האשפה. בתביעותיהן הן דרשו פיצויים על כך שבכל אותן שנים מימנו את הוצאות הפינוי בעצמן בסכומים של מאות אלפי שקלים.
העירייה ביקשה לדחות את התביעה. טענתה המרכזית הייתה שהגיעה עם התובעות להסדר שבמקום לגבות אגרת פינוי הן יבצעו את הפינוי בעצמן. עוד היא טענה כי החזר עלויות הפינוי יגררו אותה לבעיה תקציבית קשה.
החלטה חד-צדדית
השופט אבי סתיו קבע כי לפי פסיקת בית המשפט העליון פינוי אשפה הוא "חלק מהחובות הבסיסיות שמוטלות על הרשות המקומית במסגרת סל השירותים לו זכאי התושב". עוד נקבע בפסיקה שפינוי אשפה בסיסית כלול בתשלום הארנונה, וכי גביית אגרה על פינוי אשפה חריגה מחייבת לקבוע בחוק העזר מבחנים ברורים לסיווג האשפה.
השופט ציין כי עיריית ראש העין לא כללה בחוק העזר שלה אבחנה בין אשפה בסיסית לבין אשפה חריגה ומשכך היה עליה לפנות את האשפה של התובעות ללא תשלום אגרה – בין אם היא חריגה ובין אם לא.
בתוך כך השופט דחה את טענת העירייה לקיומו של "הסדר" עם התובעות. מעבר לזה שממילא העירייה לא הייתה רשאית לגבות אגרה כך שהתובעת לא קיבלו "תמורה" כלשהי ל"הסדר", השופט ציין כי "המרכיב הבסיסי ב'הסדר' מכל סוג הוא הסכמה הדדית" ואילו החלטת העירייה הייתה חד-צדדית. היא הציגה לתובעות את המדיניות שלה כמצב נתון כשהן, מצידן, לא ידעו על זכותן לפינוי ומעולם לא ויתרו על זכות זו.
בהמשך השופט קבע כי החסכון של העירייה בעלויות הפינוי העשיר את קופתה שלא כדין, ולכן היא חייבת להשיב לתובעות את כספן מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
כמו כן, לנוכח התנהלות העירייה, השופט לא סבר כי ענייני התקציב שלה מצדיקים לפטור אותה מהחזרת הכספים. ואולם, מאחר שעלויות הפינוי של העירייה פחותות משום שיש לה כוח מיקוח גדול יותר מול קבלנים, ההחזר יהיה בגובה הסכומים שחסכה ולא בגובה ההוצאות שהוציאו התובעות בפועל.
בהתאם לתחשיבים שהגישה העירייה נפסק כי היא תשלם לכל אחת מהתובעות סכומים שנעים בין 1,825 שקלים ל-2,681 שקלים לכל חודש שבו לא פינתה אשפה בין השנים 2009-2016. בנוסף לכך היא חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 10,000 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד רועי רמר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עפר שפיר, עו"ד רועי גנוט
* עו"ד אילן גולדנברג עוסק בתחום הנדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.