המוכרת טענה כי הפסידה מאות אלפי שקלים כשעורך דין שפנתה אליו העריך את מס השבח על בסיס הנחה שמדובר בדירת מגורים, ובסופו של דבר המס היה גבוה יותר
עדכון 22.10.23 – לידיעת המערכת הובא כי ערעור על פסק הדין התקבל בבית המשפט המחוזי בתאריך 21.09.22. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של התובעת וחייב את הנתבע (ואת חברת הביטוח המכסה את האירוע) לפצות אותה בסכום הפרש המס (376,670 שקל) בניכוי 20 אחוזים של אשם תורם, ובמעוגל- 300,000 שקל, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום כריתת הסכם המכר.
מנגד- ערעורו של הנתבע התקבל חלקית ונקבע כי יש לבטל את חיובו בנזקי עגמת הנפש של התובעת.
בהינתן התוצאה – השופטים הורו על חיוב הנתבעים בהוצאות התובעת בערעור בסכום כולל של 10,000 שקל, ועל החזרת הערבון שהיא הפקידה.
____________________
הידיעה המקורית -
השופט אור אדם הכריע לאחרונה בתביעה שהגישה אישה נגד עורך דין אליו פנתה כדי שיעריך את גובה המס שתידרש לשלם בגין עסקת נדל״ן. האישה מכרה נכס בן 16 מ״ר לאיש העסקים רון לאודר וקיבלה תמורתו 2.2 מיליון שקל. היא טענה כי עורך הדין טעה בחישוב מס השבח שכן רשויות המס לא הכירו בנכס כדירת מגורים. השופט מצא כי אכן עורך הדין התרשל אך לא הוכח נזק, למעט עגמת נפש. הנתבע יפצה בכ-30,000 שקל.
התובעת, שהעמידה את סכום התביעה על 511,670 שקל, סיפרה כי היה בבעלותה בית בעיר העתיקה בבאר שבע. מדובר בבית ערבי ישן בגודל של 16 מ״ר.
היא קיבלה הצעה אטרקטיבית לרכישת הנכס מהמיליארדר רון לאודר שהועברה אליה באמצעות שני מתווכים. בנה טיפל בעסקה וניהל את המשא ומתן מטעמה.
לטענתה, בנה ביקש כי יישאר בידיו לאחר תשלום מס השבח סכום של כ-2 מיליון שקל.
הוא פנה לעורך דין, הנתבע, והאחרון הבטיח לו כי מכיוון שמדובר בדירת מגורים, מס השבח יעמוד על כ-165,000 שקל. זאת, אף שבנה הדגיש בפניו כי הנכס עמד לקראת שיפוץ, הוצאו ממנו המטבח והשירותים ונותרו רק ארבעה קירות. בנסיבות אלה, הושגה הסכמה עם הרוכש על מכירה בסכום של 2,200,000 שקל.
בדיעבד, רשויות המס לא הכירו בנכס כדירת מגורים וקבעו שמדובר בנכס עסקי, והיא חויבה במס שבח גבוה יותר של 541,670 שקל.
הנתבע טען כי התובעת הכפילה את השקעתה בנכס בתוך תקופה קצרה והייתה מבצעת את העסקה גם לו ידעה מראש שהנכס לא יוכר כדירת מגורים.
הוא הוסיף כי לא ניתן היה לצפות מראש את החלטת רשויות המס וכי התובעת ובנה בקיאים בענייני נדל״ן.
לא בכל מחיר
השופט הבכיר אור אדם מבית משפט השלום בבאר שבע ציין כי מחומר הראיות עולה ששווי השוק של הנכס היה כ-880,000 שקל ומחיר הרכישה היה גבוה בעשרות אחוזים.
הוא הוסיף כי לאודר היה מוכן לשלם מחירים גבוהים עבור הנכס, מכיוון שרכש מספר נכסים באותו אזור על מנת להקים אחוזה.
השופט הבהיר כי התרשם שבנה של התובעת סיפר לנתבע כי מהנכס הוצאו המטבח והשירותים, ובנסיבות אלה היה על הנתבע להזהיר אותו שקיים סיכון שהנכס לא יוכר כדירת מגורים וגובה המס יהיה גבוה יותר. מחדל זה מהווה רשלנות מצד הנתבע, אך לא רשלנות חדה ובולטת. זאת ועוד, לבנה של התובעת אשם תורם בכך שלא ביקש במפורש הערכה של גובה המס למקרה בו הנכס לא יוכר כדירת מגורים.
השופט גם הדגיש שכלל לא ברור שהרוכש היה מסכים להעלות את הצעתו, הגבוהה ממילא, אם הערכת המס הייתה נכונה. ״גם עסקה במחיר של 2,200,000 שקל הייתה עסקה מעולה עבור התובעת״, כתב השופט והוסיף כי ככל הנראה היא הייתה מבצעת את ״העסקה המופלאה״ גם אם לא היו נשארים בידה בסופו של דבר 2 מיליון כפי שקיוותה.
בנסיבות אלה קבע השופט שהנזק היחיד הוא עגמת נפש.
בסופו של דבר השופט חייב את הנתבע לפצות את התובעת ב-30,000 שקל, בצירוף שכ״ט והוצאות בסך 6,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד יעל אמר רוזנברג
- ב״כ הנתבע: עו"ד שלמה תוסיה כהן
עו"ד אלון סמואל
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.