אדם שרכש דירת קרקע בתל אביב ב-2008 ביקש להצהיר כי שטח פתוח הגובל בדירתו שייך לו. השכנים טענו כי מאז ומתמיד השטח היה משותף. בית המשפט קבע כי לא ניתן להסיק בעלות על בסיס תשריט משנות ה-40 וציין כי גם הסכם המכר אינו תומך בגרסת התובע.
במרץ 2008 רכש התובע דירת קרקע בבניין בן 3 קומות ברחוב יונתן הופסי בתל אביב. חמש שנים לאחר מכן הוא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בה ביקש להצהיר כי שטח מקורה של 16 מ"ר הגובל בדירתו שייך לו.
לייעוץ בתחום:
עו"ד מקרקעין
השטח המדובר נמצא מתחת לקומת עמודים עליה בנויות הקומות האחרות בבניין והוא פתוח מרוב צדדיו.
התובע ביסס את טענתו על תשריט מסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת שצירפה החברה הקבלנית לבקשת היתר הבנייה. לדבריו, בתשריט מסומן חדר נוסף בדירה, שלא נבנה בסופו של דבר, ששטחו זהה לשטח שבמחלוקת.
התובע טען עוד כי הבניין נרשם בפנקס הבתים המשותפים בתחילת שנות ה-50 ומצוין שם כי שטח דירתו הוא 36 מ"ר. במדידה שערך התברר כי שטח הדירה בפועל הוא כ-20 מ"ר ומכאן שהשטח שמחוץ לדירה, 16 מ"ר החסרים, שייך לו.
לבסוף טען התובע כי כשקנה את הדירה רכש גם את זכויות הבעלות בשטח האמור.
הנתבעים, שאר דיירי הבניין, טענו כי השטח הוא רכוש משותף ששימש את כלל הדיירים מאז ומתמיד ואין כל בסיס לתביעה.
אין תשריט
השופט יהושע גייפמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב הבהיר כי טענת התובע כי קיים פער של 16 מ"ר בין הרישום בפנקס הבתים המשותפים לבין שטח הדירה בפועל לא הוכחה.
לדבריו, המודד מטעם בית המשפט מצא ששטח הדירה כולל המרפסת הוא 31 מ"ר. בנסיבות אלה, הפער בין הרשום לבין הקיים הוא 5 מ"ר בלבד.
כמו כן, תשריט הבניין, שהיה עשוי אולי להוכיח את טענות התובע, לא אותר ברשם המקרקעין וגם לא רישום השטחים שהוצמדו לדירות.
לקביעת השופט, לא ניתן להסתמך על התשריט שצירפה החברה הקבלנית לבקשת היתר הבנייה כדי לקבוע בעלות על השטח. השופט הדגיש כי מהנדס של העירייה העיד כי היתר הבניה עצמו לא נמצא בתיק הבניין ובהחלט ייתכן כי הוא לא כלל בסופו של דבר את החדר הנוסף המשורטט בבקשה.
השופט הוסיף כי העובדה שהחדר לא נבנה בסופו של דבר מחזקת את המסקנה כי ההיתר הסופי לא כלל אותו.
השופט גם דחה את טענת התובע כי רכש את הבעלות על השטח יחד עם הדירה. לדבריו, אין זכר לשטח האמור בהסכם המכר, על אף שצוינו בו פרטים חשובים הרבה פחות כמו הברזים והכלים הסניטריים.
השופט סיכם כי השטח המדובר שימש למעלה מ-60 שנה כחלק מהרכוש המשותף של הבניין ולאורך כל התקופה הזו לא נעשה בו כל שימוש ייחודי על ידי הבעלים הקודמים או על ידי התובע עצמו. גם העובדה כי התובע העלה את הטענה 5 שנים לאחר שרכש את הדירה תמוהה.
לפיכך קבע השופט כי השטח שבמחלוקת הוא רכוש משותף והתביעה נדחית. על התובע הוטלו הוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איתמר גלרשטיין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אמנון רזניק
* עורך דין אור ירקוני ממשרד ירקוני, דולינגר, קצב עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.