בית המשפט קבע שצירוף המלים "ישראל-אירופה" המופיע בשמן של שתי החברות בתחום ההתחדשות העירונית עשוי להטעות את הציבור ולפגוע במוניטין שרכשה החברה הוותיקה
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה לאחרונה בקשה שהגישה חברת בתחום ההתחדשות העירונית, לצו מניעה שיאסור על חברה חדשה שהוקמה להשתמש בשם דומה. החברה הנתבעת הוקמה באמצעות מנהל לשעבר של החברה התובעת, ובנסיבות אלה נטען כי הוא עשה זאת בכוונה על מנת להטעות את הציבור לחשוב שמדובר באותה חברה. השופטת סיגל יעקבי קבעה שהצדק עם התובעת.
בשתי החברות מופיע צירוף המלים "ישראל-אירופה" ובנוסף אורך שמן המלא יחסית זהה. החברה הוותיקה הוקמה בשנת 2011. כשמונה שנים לאחר מכן הוקמה החברה החדשה באמצעות מנהלה לשעבר של החברה הוותיקה, וזאת על רקע סכסוך בנוגע למניות החברה.
בינואר אשתקד הגישה החברה הוותיקה את בקשתה לצו מניעה. לטענתה, החברה הנתבעת נקראה בשם כמעט זהה לשם שלה, באופן שמטעה את הציבור לחשוב שמדובר באותה חברה. התובעת נקראת "ס.א. ישראל-אירופה יזמות ושיווק נדל"ן", אך מאז היווסדה היא מוכרת יותר בשמה המסחרי "קבוצת ישראל אירופה", וזהו גם השם של דף הפייסבוק העסקי שלה. מכאן, שהשימוש במילים "קבוצת ישראל אירופה" בשמה של הנתבעת עשוי לבלבל את לקוחותיה הפוטנציאליים.
עוד טענה התובעת, כי נסיבות רישומה של הנתבעת כפי שתוארו מלמדות שהיא מנסה להתחזות בכוונת מכוון לתובעת, בדרך של מרמה והטעיה, ויש למנוע ממנה לעשות זאת.
לעומתה טענה החברה החדשה כי לתובעת אין בלעדיות על השם "ישראל-אירופה", והלכה למעשה מדובר בשמות שונים לחלוטין שניתן להבחין בהבדלים ביניהם בעין בלתי מזוינת. לשיטתה, חשש מינורי ובלתי מבוסס להטעיה אינו מצדיק נקיטה בסנקציה החמורה של שינוי שם.
"המבחן המשולש" מתקיים
השופטת יעקבי קבעה כי שלושת המבחנים שהותוו בפסיקה לצורך הקביעה האם שמה של חברה הוא מטעה באופן המנוגד לחוק החברות, ושבגין כך ניתן להורות על שינויו ("המבחן המשולש") – מתקיימים בעניינה של הנתבעת.
אשר למבחן הראשון, "מבחן המראה והצליל", קבעה השופטת כי צמד המלים "ישראל-אירופה" מקושר באופן אסוציאטיבי לשמה של החברה התובעת דווקא, ובנסיבות אלה הכנסת המילים הללו לשמה של החברה הנתבעת מטעה.
בנוגע למבחן השני, "מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות", כתבה השופטת ששתי החברות עוסקות באותו תחום ופונות לקהלי יעד דומים, באופן שמגביר את סכנת ההטעיה הנובעת מהדמיון בין השמות.
השופטת ציינה אמנם בהקשר לכך שחזקה על אדם המתקשר בעסקת התחדשות עירונית כי יבדוק לעומק את פרטי העסקה, לרבות שם החברה, באופן שמפחית את החשש מפני הטעיה. אלא שלדבריה, אי אפשר לנתק את המבחן השני מזה השלישי – הבוחן את יתר נסיבות המקרה ובפרט את העובדה שמייסד הנתבעת שימש עד סמוך להקמתה כמנהל בתובעת.
השופטת כתבה כי ברור שפעולת המנהל "להקמת חברה בשם הכולל את המילים ישראל אירופה ובכלל זה הבחירה בשם "קבוצת ישראל אירופה" נועד כדי ליצור בקרב הציבור את הרושם כי מדובר באותה חברה או למצער חברה הקשורה אליה".
לפיכך השופטת קבעה ששם הנתבעת דומה עד כדי להטעות לשמה של התובעת באופן המצדיק את מתן הצו שיאסור על הנתבעת להמשיך ולהתקרא בשמה או בשם אחר הכולל את המלים "ישראל-אירופה".
הנתבעת חויבה לשלם לתובעת הוצאות בסך 40,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד תומר בר נתן ועו"ד שירה אידלמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נדים מסרי ועו"ד האלה חמדן
עו"ד שגיא דותן
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.