הלקוח טען שאיבד את חסכונותיו בשל פעולות מסוכנות של המנהל, שאף לא סיפר שאין לו רישיון תקף. השופטת קיבלה את עמדתו ודחתה את גרסת המנהל, שטען כי הלקוח הסכים להיות "שפן ניסוי" בפיתוח תוכנת השקעות.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את תביעתו של בעל חשבון השקעות, נגד מי שניהל עבורו את השקעותיו, והורה לאחרון לשלם לו כ--1.4 מיליון שקל. השופטת רות רונן דחתה את גרסת הנתבע, שטען כי התובע הסכים להיות "שפן ניסוי" במיזם של פיתוח תוכנה שפיתח.
הנתבע פעל בחשבונו של התובע בין השנים 2007-2015, וביצע בו פעולות השקעה. התובע טען כי פעולות הנתבע חרגו מההסכמה שבין הצדדים ובאופן ספקולטיבי הנתבע הביא לאבדן של כל חסכונותיו.
לטענתו, הוסכם ביניהם כי הנתבע יפעל בחשבון בתחום האופציות בלבד, בהיקף מוגבל, ותוך תיחום הסיכון לאחוז מסוים מהקרן לשנה.
כמו כן, נטען כי הנתבע הפר את חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות. בין היתר, נטען כי באותן שנים לנתבע לא היה רישיון לניהול תיקים, שכן הוא הפסיק להיות בעל רישיון החל מ-2002, וכי לא היה מפקיד בידי הנתבע את ניהול כספיו אילו היה יודע זאת.
התביעה הוגשה גם נגד אחיו של הנתבע, בטענה כי השניים הציגו לתובע מצג שווא, כאילו האח הוא רואה חשבון. התובע אף טען שהאח העביר לו דו"חות שגויים לגבי פעולות הנתבע והתנהלות החשבון.
הנתבעים טענו כי התובע הוא משקיע מתוחכם ואוהב-סיכון, שביקש מהנתבע ליישם עבורו מדיניות השקעות ספקולטיבית ומסוכנת של מסחר באופציות, ונתן לו יד חופשית.
עוד נטען, בין היתר, כי הנתבע מעולם לא הציג את עצמו כמנהל תיקים, וכי הוא סיפר לתובע שרישיונו הופקד ב-2002 (לא ברור למה), ואף יידע את התובע שהוא אינו מבוטח בביטוח כלשהו.
כמו כן, נטען כי התובע הסכים להיות שותף במיזם ו"שפן ניסוי" לתקופת הרצה של פיתוח תוכנה העוסקת במסחר וניהול פוזיציות באמצעות אלגוריתם.
אסור להתנות רווחים
אלא שהשופטת רונן הבהירה כי הנתבעים לא הציגו כל ראייה לסיכום כזה או לטענה מרחיקת הלכת שלפיה התובע הסכים לשמש "שפן ניסוי" לתוכנה. מכאן נקבע כי פעולות הנתבע היו פעולות של ניהול תיק השקעות.
לעניין הרישיון, השופטת נתנה לנתבע ליהנות מהספק כשקיבלה את טענתו שלפיה הוא פטור מחובת רישוי על פי החוק, משום שניהל תיקים עבור לא יותר מחמישה לקוחות בשנה.
ואולם, נקבע כי הנתבע הפר את חוק הייעוץ בכך שלא ערך עם התובע הסכם התקשרות בכתב (שבו ייקבעו היקף שיקול דעתו ופעולותיו), ואף לא הוכיח שסיפר לתובע כי אין לו רישיון תקף.
בנוסף, נקבע כי הנתבע הפר את האיסור להתנות את שכרו ברווחים שהפיק ללקוח, זאת כאשר סוכם שהנתבע יהיה זכאי ל20% מהרווחים שיצטברו בגין פעולותיו בחשבון.
בכל הקשור לסכום הפיצוי, השופטת קיבלה חוות דעת מומחה מטעם התובע שהעריך את נזקיו בכ-2 מיליון שקלים, אך החליטה להפחית 30% בגין "אשם תורם" מצד התובע, זאת מאחר שהחל מ-2014 (ועד 2015) ידע שפעולות הנתבע גורמות לו לנזקים נרחבים, אך לא הפסיק את פעולות הנתבע.
לעומת זאת, התביעה נגד אחיו של הנתבע נדחתה. השופטת ציינה כי אפילו אם הציג לו דוחות, הרי שמי שהיה אחראי כלפיו הוא הנתבע, ולא ניתן לייחס לאח את הנזק שנגרם. התובע חויב לשלם לאח (הנתבע 2) הוצאות בסך 10,000 שקל.
· ב"כ התובע: עו"ד ברם
· ב"כ הנתבע: עו"ד גולדנברג
עו"ד יובל ברכה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.