העובדת נחשדה בלקיחת שוחד תמורת מתן אשרות כניסה לישראל לאזרחים ירדניים. היא הושעתה מתפקידה על רקע החקירה ולא הוחזרה גם לאחר שהחשדות הוסרו. הפיצוי: כ-180 אלף ש'
שופט בית הדין לעבודה בירושלים, עמיצור איתם, הורה לאחרונה למדינה כמעסיקה לפצות עובדת שהושעתה מתפקידה שלא כדין בגין הפגיעה בכבודה ובעוגמת הנפש שנגרמו לה. התובעת הועסקה בתפקיד בכיר כמנהלת מעבר גבול "אלנבי" אך הועלו נגדה חשדות פליליים לקבלת שוחד תמורת אשרות כניסה לישראל, ונפתחה נגדה חקירה פלילית והיא הושעתה מתפקידה. גם לאחר שהחקירה הפלילית נסגרה, היא לא הוחזרה לעבודה במשך שנים. נקבע שהמשך ההשעיה לאחר הסרת החשדות הייתה ללא סמכות חוקית ולכן מגיע לה פיצוי.
התובעת החלה לעבוד ברשות האוכלוסין בשנת 2000. ב-2011 מונתה, לתקופת ניסיון, כמנהלת מעבר "אלנבי" - תפקיד מוערך ובכיר הכרוך בניהול עובדים והפעלת סמכויות שלטוניות.
אלא שבמהלך 2013 הועלו נגד התובעת חשדות למעורבות במתן אשרות כניסה לתיירים ירדנים תמורת כסף ונפתחה נגדה חקירה משטרתית. בהמשך, היא לא עברה את תקופת הניסיון בשל אי התאמה מקצועית והועברה לתפקיד אחר.
ביוני 2014 התובעת קיבלה מכתב מנציבות שירות המדינה, לפיו הוחלט להשעות אותה מתפקידה על רקע החשדות נגדה והחקירה הפלילית שמתנהלת. תקופת ההשעיה הוארכה מעת לעת.
בסוף 2016 תיק החקירה נגד התובעת נסגר מחוסר ראיות. בעקבות זאת, היא קיבלה מכתב שלפיו השעייתה מבוטלת, אולם היא תוחזר לתפקיד שאינו ניהולי ושאינו כולל סמכויות פיקוח והנפקת אישורים, מאחר שבכוונת הרשות לבחון הליך מנהלי משמעתי בעניינה.
רק בשנת 2019 היא שובצה לבסוף לתפקיד בגנזך הרשות. באותה שנה הגישה התובעת את התביעה נגד המדינה כמעסיקתה. היא טענה כי לאורך תקופה ארוכה לא נמצא לה תפקיד הולם, אלא הוצעו לה תפקידים מבזים הפוגעים בכבודה למרות שבסופו של יום החקירה הפלילית נסגרה ולא נפתח הליך משמעתי או מנהלי.
לדבריה מדובר בהתעמרות והיא תבעה בשל כך פיצוי. עוד תבעה פיצויים בגין ההפסדים הכספיים שנגרמו לה כשקיבלה בתקופת ההשעיה תשלום חלקי ולא משכורת מלאה, והציגה חוות דעת על הסכום שהיה מגיע לה לשיטתה אם הייתה עובדת.
המדינה טענה מנגד כי השהיית עובדת מדינה היא סמכותו של הנציב לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) ולכן אינה החלטה הקשורה ליחסי עובד ומעסיק אלא החלטה רגולטורית.
השעיה חוקית ובלתי חוקית
השופט עמיצור איתם קיבל את התביעה באופן חלקי. הוא קבע שמן הראיות לא עולה תמונה קשה של התנכלות מכוונת כלפי התובעת. נקבע, כי במשך כל התקופה בה היו חשדות נגד התובעת והתנהלה נגדה חקירה, סביר היה להשעותה מהעבודה.
ואולם, לא כך לגבי התקופה שהחל מסגירת התיק הפלילי והלאה. השופט קבע כי אף שהוסרו החשדות נגד התובעת וכבר לא היו סיבות מוצדקות, הנתבעת לא פעלה להסרת המגבלות על התובעת ושילובה מחדש בעבודה בליבת העשייה של המשרד. לכן בתקופה זו מדובר בהשעיה ללא סמכות חוקית.
בגין עוגמת הנפש על ההשעיה שלא כדין נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי של 50,000 שקל.
עוד נפסק לתובעת פיצוי בסך 104,000 שקל בגין ההפסדים בשכר בתקופת ההשעיה שלא כדין, ופיצוי של 5,000 שקל מכוח חוק עבודת נשים בשל העובדה ששכרה נפגע בתקופת ההשעיה בזמן שהייתה בטיפולי פוריות.
הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אחוה פודים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גילה אשכנזי מפרקליטות מחוז ירושלים
עו"ד אריק שלו
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.