בני זוג שניסו למנוע מהשכנים את הבנייה והוציאו נגדם צווי מניעה, הפסידו בכל ההליכים נגדם ונתבעו בטענה שגרמו לשכנים להפסד פרנסה. ביהמ"ש התרשם כי השניים אכן רדפו את שכניהם בחוסר תום לב.
בית משפט השלום בנצרת פסק לאחרונה לבעלי נחלה במושב חזון פיצויים של כחצי מיליון שקל עקב ההפסדים, הנזקים ועגמת הנפש שנגרמה להם בעקבות צווי מניעה זמניים שהוציאו נגדם בני הזוג המתגוררים בנחלה הסמוכה במסגרת שלל תביעות שהגישו כדי למנוע מהם להקים מתחם צימרים. השופטת הבכירה רים נדאף התרשמה שבני הזוג רדפו את שכניהם ללא סיבה והבהירה כי היה עליהם לקחת בחשבון שההתעקשות על הצווים תחייב אותם בפיצוי אם יפסידו בתביעות.
בתביעה שהגישו לפני כ-5 שנים לפיצויים של מיליון שקל טענו בעלי הנחלה כי ב-2008 קיבלו היתר לבניית שלוש יחידות אירוח וחנייה לצורך מקור הכנסה נוסף, אך התכנון שלהם ספג מהלומה קשה בשל הליכים שונים שניהלו נגדם בני הזוג מהחלקה הסמוכה.
לטענתם החל מ-2008 ועד 2015 הגישו בני הזוג תביעות במטרה למנוע מהם לבנות את הצימרים ובמסגרתן התעקשו על צווי מניעה זמניים שיאסרו עליהם את הבנייה. גם לאחר שהתביעה העיקרית שלהם נדחתה הם התעקשו להאריך את תוקף הצו עד להכרעה בערעור, שלבסוף נמחק, וגם אז הם המשיכו ופנו לוועדה המקומית בהליך שנמחק אף הוא.
התובעים טענו כי עיכוב הבנייה גרם להם להפסיד כ-700 אלף שקל, וניהול ההליכים האינסופי הסב להם עגמת נפש רבה והוצאות משפט גבוהות.
הנתבעים טענו מנגד כי לא ניהלו הליכי סרק אלא עמדו על זכותם החוקית לנהל הליך משפטי, ולכן – אף אם בסופו של דבר הפסידו – אין לחייב אותם בפיצוי. עוד נטען כי העובדה שהתובעים עדיין לא בנו את הצימרים ובינתיים הם מנהלים הליכי גירושים מעידה שממילא התחרטו על כך.
לקחו סיכון
השופטת נדאף קיבלה את התביעה באופן חלקי וקבעה כי הנתבעים חייבים לפצות את התובעים על חלק מהנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהצווים הזמניים שמנעו מהם במשך כ-6 שנים לממש את זכותם החוקית לבנות מתחם צימרים.
השופטת הבהירה כי צו מניעה זמני הוא סעד קיצוני שניתן על סמך תמונה חלקית, לפני שהראיות והעדויות התבררו, ובאופן טבעי תובע שדורש ומתעקש על צו כזה לוקח על עצמו את הסיכון שיצטרך לפצות את הצד השני על הנזקים שהסב לו אם תביעתו תיכשל.
זו גם הסיבה, הבהירה, שצווים שכאלה מותנים בחתימה על התחייבות עצמית – מסמך שהנתבע עצמו חתום עליו.
מעבר לכך, השופטת ציינה כי שלל ההליכים שנקטו הנתבעים ונדחו פעם אחר פעם הותירו בה תחושה של רדיפה חסרת תום לב. גם משום כך יש הצדקה לחייב אותם בפיצוי התובעים. בתוך כך השופטת הבהירה שאין רלוונטיות לכך שהתובעים עדיין לא בנו את המתחם מאחר שאין ספק שהתכוונו לבנות וקיבלו היתרי בנייה כדין.
באשר לסכום הפיצוי, קיבלה השופטת את עמדת השמאי שמינתה שלפיה לתובעים נגרם נזק של 423 אלף עקב מניעת רווחים והתייקרות עלויות הבנייה. בנוסף נפסקו לתובעים 40 אלף שקל על עגמת נפש. כמו כן, התקבלה טענת התובעים כי סככה שבנו הנתבעים פלשה לשטחם והם חויבו להרוס אותה בתוך 60 ימים. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 120 אלף שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מירב לוי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.