המטופלת תפוצה ב-125 אלף שקלים אף שבית המשפט לא מצא רשלנות בניתוח והתרשם שהגזימה בתיאור מצבה. הסיבה: לא הובהר לה באופן ברור שהניתוח אסתטי בלבד
בית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישה מטופלת שביצעה ניתוח אף. עם זאת, השופט משה תדמור ברנשטיין חייב את המנתח לשלם לה בכל זאת פיצויים של 125 אלף שקל משום שלא הסביר בצורה ברורה שהניתוח אסתטי בלבד ולא יעזור לפתור את קשיי הנשימה מהם היא סובלת.
המטופלת הגישה את התביעה ב-2015 ובה טענה כי המנתח הפלסטי שאצלו עברה ב-2011 ניתוח אף התרשל וגרם לה לנזקים שכוללים נימול בשפה, החמרה בקשיי נשימה, נזלת כרונית ועיוות באף, וכן לנזק נפשי שמתבטא בדיכאון ואובדן ערך עצמי. בנוסף היא טענה כי המנתח הטעה אותה כשהתחייב שהניתוח ירפא את קשיי הנשימה מהם היא סובלת.
הרופא טען לעומת זאת כי מדובר בתביעת סרק וכי התובעת מגזימה ומתארת תחושות סובייקטיביות בלבד. הרופא הבהיר כי הסביר לנתבעת שהוא מבצע ניתוח אסתטי בלבד שאמנם משלב תיקון מחיצה אבל לא יטפל בחסימת הנשימה שלה.
לאחר ניתוח העדויות, המסמכים הרפואיים ועמדות המומחים בתיק הגיע השופט משה תדמור ברנשטיין למסקנה כי הנתבע לא התרשל בניתוח ולא אחראי לפגמים להם טענה התובעת. עם זאת, הוא הטעה את התובעת כשלא הסביר לה בצורה ברורה שהניתוח לא יעזור לקשיי הנשימה שלה ולא פירט שיש אפשרות לבצע ניתוח אחר, יקר יותר, לצורך הטיפול בבעיה.
מצג מטעה
בנוגע לרשלנות רפואית ציין השופט כי התרשם שהתובעת הגזימה מאוד בתיאור הנזקים, וכי התיעוד הרפואי שלה לא תואם את הטענות שלה בתביעה. השופט ציין למשל, כי הטענה לעיוות באף עלתה לראשונה שנים אחרי הניתוח וכי אין תיעוד לדיכאון בעקבותיו. יותר מזה, בשנים שלאחריו עברה התובעת עוד שני ניתוחים פלסטיים של מתיחת בטן והגדלת חזה, "מה שמלמד שמצבה הנפשי לאחר הניתוח בענייננו לא מנע ממנה נטילת יוזמה לפעולות לשיפור החזות והיופי", כתב.
השופט הוסיף כי יתר התופעות שהיא תיארה הן חלק מהסיכונים שקיבלה לגביהם אזהרות מפורשות, וחלקן הם ליקויים שסבלה מהם גם לפני הניתוח.
ואולם, באשר להטעיה, השופט האמין שהמטרה של התובעת בניתוח הייתה גם לטפל בקשיי הנשימה. מאחר שמדובר בניתוח בחירה לא הכרחי, קבע, חובת הגילוי שחלה על הנתבע רחבה מאוד, והיה עליו להבהיר לתובעת בצורה מפורשת וברורה שהוא לא יסייע לבעיית הנשימה, וכדי לטפל בה יש צורך בניתוח מסוג אחר. כמו כן לא הוסבר לתובעת כי הניתוח עשוי דווקא להצר את מעבר האוויר במקום להרחיב אותו.
לפיכך נקבע כי הנתבע צריך לפצות את התובעת על כך שהציג לה מצג חסר ומטעה ולא הבהיר לה את מגבלות הטיפול והאפשרויות העומדות בפניה.
הוא חויב לשלם לה 125 אלף שקל שכוללים פיצוי על עגמת נפש, החזר התשלום עבור הניתוח וכיסוי הפסדי שכר והוצאות עקב צורך בניתוח מתקן. בנוסף הוא יישא בחצי מהוצאות המומחים מטעמה, באגרת בית משפט ובשכר טרחת עורך דין של 29,250 שקלים.
יצוין כי התובעת תבעה גם את המרכז הרפואי נ.א.ר.ע בו בוצע הניתוח אך השופט דחה את הטענות נגדו וחייב אותה בשכר טרחה של 8,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אליסה אלה מריל אורנים
- ב"כ הנתבעים: בשם המנתח - יחיאל כץ, עורך דין רשלנות רפואית; בשם המרכז הרפואי - עו"ד בני ירושלמי
עו"ד עמית אוריה
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.