בלי תאריך, עם מחלוקת לגבי אמיתות החתימה וממצא לגבי תוספת מאוחרת של מילה חשובה. השופטת לא שוכנעה שאם לשמונה התכוונה להוריש את דירתה רק לאחד מהם
תביעה לקיום צוואה שנכתבה בפרסית, במסגרתה אם לשמונה ילדים ביקשה לכאורה להוריש את הבית שלה לאחד מהם, נדחתה לאחרונה. השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד לא שוכנעה שמדובר בצוואה, ובכל מקרה מצאה במסמך פגמים רבים שלא זכו להסבר הולם, כמו היעדר תאריך, ספק לגבי זהות האדם שהוסיף בו את המילה "בית" וספק לגבי אמיתות החתימה של האם.
האם נפטרה ב-2017. 4 שנים קודם לכן היא ערכה צוואה אצל עורך דין שבמסגרתה הורישה את כל הרכוש שלה – שהחלק העיקרי בו הוא דירתה – לכל הילדים שווה בשווה. אלא שאחד הילדים תבע לקיים צוואה מאוחרת יותר, שלטענתו מצא בין המסמכים בביתה. מדובר במסמך בכתב יד, בשפה הפרסית, ללא כותרת או תאריך, ובו האם כתבה לכאורה שהיא רוצה לתת לו את הבית ומניות במשרד.
בהתנגדות שהגישו חלק מהאחים שלו נטען כי התובע זייף את המסמך כיוון שהוא שקוע בחובות ומתגורר בדירה של אמם. האחים הדגישו כי בהליכים משפטיים אחרים שהם מנהלים בנוגע לחברה המשפחתית בית המשפט כבר קבע שאחיהם זייף מסמך כדי לקבל זכויות שלא מגיעות לו, מה שמעיד שאין לו בעיה לעשות זאת.
התובע טען בין היתר כי מדובר בצוואה שתורגמה ואושרה על ידי נוטריון, ושמצא אותה במקרה בין המסמכים של אמו. הוא הוסיף כי הגיוני שאמו תוריש לו את הבית כיוון שרכש אותו מכספו. גרפולוגית שמינתה השופטת עפרה גיא לא הצליחה להכריע האם החתימה על המסמך היא חתימה של האם. עוד היא ציינה כי המילה "בית" נכתבה בדיו שונה. הנוטריון שתירגם את הצוואה הוסיף כי המילה בית נכתבה בנטייה ימינה ולא שמאלה כמו יתר המסמך, ואף נמצאת מתחת למילה מחוקה ולא ברצף השורה.
כבר יצא לו לזייף
השופטת קבעה בשלב ראשון, כי כשמדובר בצוואה בכתב יד יש לבחון האם אפשר להבין ממנה שהכוונה של המצווה הייתה להוריש רכוש. במקרה הזה, במסמך נכתב שהאם "רוצה" שהבית והמניות יגיעו לבנה, ולא מדובר בהורשה מפורשת. רק משום כך "ספק באם ניתן לראות במסמך צוואה ונראה כי מדובר בהבעת רצון בלבד", כתבה.
בהמשך, השופטת הפנתה לכל יתר הפגמים שלא זכו להסבר אמין מצד התובע. הראשון שבהם הוא היעדרו של תאריך. השופטת קבעה כי התובע לא הוכיח מתי המסמך נכתב כך שאי אפשר לדעת האם זה היה אחרי הצוואה השוויונית.
בנוסף, לא הוכח שהצוואה נכתבה כולה בכתב ידה של המנוחה. השופטת ציינה כי חוות הדעת של המומחית והנוטריון, כמו גם העובדה שהתובע כבר זייף מסמך משפטי בהליך אחר, נראה שמדובר בתוספת שלא נכתבה על-ידי המנוחה אלא על-ידי התובע או מי מטעמו. עוד הוסיפה השופטת שאי אפשר לקבוע שהחתימה על המסמך שייכת לאם ושהתובע לא הוכיח שרכש את הבית בכספו.
בסיכומו של דבר השופטת קבעה כי התובע לא שכנע אותה שלמרות הפגמים הרבים במסמך מדובר בצוואה שמשקפת את רצונה האמיתי של אמו. לפיכך, השופטת הורתה לקיים את הצוואה הראשונה שערכה האם לטובת כלל הילדים.
התובע חויב בהוצאות של 20,000 שקלים.
עו"ד חגי חכם
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.