הבעל מילא סכום ומסר למישהו את השיק לפקודתו, ומאז ברח מהארץ. האישה-הנתבעת טענה כי בזמנו מסרה לבעלה שיקים פתוחים חתומים, לצורך טיפול בענייני הבית. השופטת האמינה לה ופטרה אותה מחובו של בעלה.
לפני מספר שנים, אישה נתנה לבעלה שיק "פתוח" עם חתימה בלבד. הבעל מצדו מסר אותו למישהו שממנו הלווה כספים, ורשם עליו סכום של חצי מיליון שקל. ב-2016 הוא עזב את הארץ, ולימים הם גם התגרשו.
האם למי שקיבל את השיק (הוא "הנפרע") יש זכות לתבוע את סכומו מאשתו-לשעבר של מי שנתן לו את השיק וברח לחו"ל? השופטת ליאת הר ציון מבית משפט השלום בנתניה קבעה שלא, ודחתה את תביעתו, לאחר שהגיעה למספר מסקנות התומכות בגרסת הנתבעת, שטענה כי לא ידעה על עסקיו של בעלה-לשעבר עם התובע, ומסרה לו את השיק בזמנו לצורך טיפול בענייני הבית.
התובע "מחזיק בשטר" (או שיק/המחאה) בסך 500,000 שקל החתום על ידי הנתבעת, כאמור. ההמחאה נשאה חתימה שלה, אך יתר הפרטים נותרו ריקים.
התובע טען כי קיבל מהאיש את השיק כביטחון להלוואות שנתן לו לצורך השקעת כספים בחו"ל (והוא אף הגיש תביעה נגדו), וכיום הוא חייב לתובע יותר ממיליון שקל, חוב שהביא אותו לקשיים רבים. אל התובעת הוא פנה, לטענתו, כמוצא אחרון.
מנגד, הנתבעת טענה שהגרוש שלה חרג מהרשות שהיא נתנה לו בזמן שחתמה על השטר, ולכן אין מקום לחייב אותה בתשלום הכסף. בלשון משפטית: טענת "היעדר הרשאה".
לטענתה, היא חתמה על שיקים בזמן כשהיו נשואים לצורך הפעילות השוטפת של הבית, ובוודאי שלא נתנה לו הרשאה למלא סכום כה גבוה, ואף לא היתה מודעת כלל לעסקאות שבעלה לשעבר עשה עם התובע.
היא אף סיפרה שלפני מספר חודשים התגרשה ממנו בגט באמצעות שליח, ושאין לה כל קשר עמו.
סירב לחשוף שיחות
בחקירתו של התובע בבית המשפט התברר שהשיק נמסר לו כשהוא ריק למעט חתימת הנתבעת. לאחר מכן, הגרוש מילא את הסכום בנוכחותו, ולאחר מכן רעייתו (של התובע) השלימה פרטים נוספים. במצב זה, שבו התובע קיבל שטר שאינו שלם ותקין, השופטת קבעה כי הוא אינו נחשב "אוחז כשורה" בשיק.
טעם נוסף לקביעה זו היה העובדה שהתובע עצם את עיניו אף שידע שהשיק עלול להיות בעייתי, ולא וידא עם הנתבעת (אף שלדבריו הכיר אותה כאשתו של מוסר השיק באותה עת), כך שהוא אינו יכול להיחשב כמי שפעל בתום לב.
בנוסף, לאחר ניתוח מעמיק, קבעה השופטת בין היתר כי יש לקבל את טענת הנתבעת בדבר "אי הרשאה", כלומר שלא נתנה לבעלה באותה עת רשות לעשות מה שעשה, גם אם התנהלה באופן פסיבי או מעורר תמיהות.
השופטת התרשמה מאמינותה של הנתבעת, והבהירה שגרסתה מתיישבת עם יתר העובדות – עזיבתו של בעלה לחו"ל, ניתוק קשר בינו לבין ילדיו והגט שניתן מרחוק.
כמו כן, השופטת זקפה לחובת התובע את העובדה שהוא מחזיק בשיחות מוקלטות שערך עם "הגרוש", אך סירב לחשוף את תוכנן בבית המשפט, בטענה שאינן רלוונטיות. "יש באי גילוי ההקלטות כדי לפגוע במהימנות גרסת התובע", כתבה.
בסיכומו של דבר נקבע כי "הנתבעת הוכיחה את טענתה בדבר העדר הרשאה ויש בה כדי לגבור על זכותו השטרית של התובע". לאור הנסיבות, שבהן התובע נפגע כלכלית, השופטת החליטה שלא לפסוק נגדו הוצאות משפט.
· ב"כ התובע: עו"ד גולן
· ב"כ הנתבעת: עו"ד בר נוי
עו"ד רז בן-ארצי
עוסק/ת ב-
משפט מסחרי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.