רשת חינוך חרדי נהגה לפטר מדי שנה את המפקחים ולשכור אותם מחדש בשנת הלימודים העוקבת. אחד מהם החליט שלא לחזור ועבר לעבוד במשרד החינוך. בנסיבות אלה נקבע כי לא היה כל טעם לשמוע את טיעוניו לפני הפיטורים.
תביעה על סך מאות אלפי שקלים בין היתר על היעדר שימוע ופיטורים בחוסר תום לב, שהגיש מפקח שעזב את רשת החינוך החרדית "מעיין החינוך התורני" נדחתה לאחרונה. אף שסגנית נשיא בית הדין לעבודה בירושלים השופטת שרה ברוינר ישרזדה קבעה כי מנהגה של הרשת לפטר מפקחים מדי סוף שנה ולהעסיקם מחדש בשנה העוקבת פוגע בעובדיה, היא לא מצאה הצדקה לפסוק לתובע פיצויים – משום שבחר לעזוב מרצונו החופשי.
התובע, שהועסק ברשת כ-24 שנה, עזב אותה לטובת משרד החינוך ב-2014. כעבור שנה הוא הגיש נגדה תביעה לתשלום פיצויים וזכויות שנמנעו ממנו לטענתו.
התובע טען כי מדי שנה נהגה הרשת לפטר את המפקחים כיוון שלא ידעה אם תקבל תקציבים להעסיקם בשנה הבאה. אמנם היא שכרה את כולם מדי שנה מחדש, אבל הוא אף פעם לא הרגיש בטוח. בשנה האחרונה לעבודתו הוא פוטר כמו תמיד, אלא שהפעם הוא קיבל את הפיטורים משום שזכה במכרז מפקחים של משרד החינוך.
בנסיבות אלה הוא טען כי הליך הפיטורים שלו לא היה תקין כיוון שלא נערך לו שימוע. בנוסף הוא ביקש בין היתר מענק פרישה ופיצויים מוגדלים כנהוג בתחום ההוראה, פיצויים על אי מסירת הודעה לעובד ועוד.
הרשת טענה לעומת זאת כי התובע רצה לעזוב כדי לעבור לעבוד במשרד החינוך ולכן דרישתו לפיצוי על היעדר שימוע נגועה בחוסר תום לב.
עוד נטען כי הרשת לא משלמת מענקים למי שעוזב אותה לטובת משרד החינוך, מאחר שאת התקציב המוגבל שלה היא מקפידה לשמור לעידוד פרישה של עובדים שנשחקו.
התנהלות פגומה ופוגענית
בחלק הראשון של פסק הדין ביקשה סגנית הנשיא ברוינר ישרדזה להבהיר כי הדרך שבה נוהגת הנתבעת כלפי העובדים פגומה ביותר ופוגעת בהם באופן שיטתי. פיטוריהם מדי שנה, גם אם הם מועסקים בשנה הבאה בכל מקרה, מותירה אותם בסימן שאלה מדי שנה בשנה, ולכן אין לצפות מהם להמתין להחלטתה מבלי לחפש עבודה אחרת.
עם זאת, השופטת קבעה כי המקרה של התובע שונה משום שידע כי הוא יחזור לעבוד אצל הנתבעת – בין היתר עקב הוותק המכובד שלו – והוא בחר לקבל את הפיטורים הפעם משום שהתקבל למשרד החינוך.
בנסיבות אלה נקבע כי לא מגיע לו פיצוי על היעדר שימוע או פיטורים בחוסר תום לב. השופטת התרשמה שהוא הגיש את התביעה כדי "למנף את מכתב הפיטורין שקיבל על מנת להשיג עוד תועלות עבורו בבחינת 'אכול כפי יכולתך'".
אלא שגם בהנחה שנפלו אי אילו פגמים בהליך הפיטורים, אין שום הצדקה לפסוק לתובע פיצויים כיוון שלא נגרם לו כל נזק. בהקשר זה השופטת ציינה כי שימוע נועד להעניק לעובד העומד בפני פיטורים הזדמנות לשכנע את המעסיק להימנע מהם, אולם התובע ממילא לא היה מעוניין להישאר בעבודתו.
התביעה למענק נדחתה אף היא לנוכח נהלי הפרישה של הרשת, וכך גם יתר רכיבי התביעה של התובע כמו פיצוי על אי הודעה לעובד וזכאות לשערוך פיצויי הפיטורים שקיבל.
התובע חויב לפיכך בהחזר הוצאותיה המשפטיות של הנתבעת ובתשלום שכ"ט עו"ד של 35,000 שקל.
עו"ד יעקב לנגה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.