ההתעלמות של מערכת אכיפת החוק מטיפול בעבירות של מתן עדות שקר עלולה להשחית כל פינה טובה. עו"ד בר זיו קורא להתחיל להעניש את החוטאים, ובחומרה, גם כשמדובר בעורכי דין ידועים ושופטים רמי מעלה.
בראש עקרונותיה של מערכת המשפט עומדים האידיאלים של אמת וצדק. ניהול משפט משמעותו חקירה מעמיקה של אירוע מסוים, שסופה בעשיית צדק עם המעורבים, ובכלל.
בהתאם לכך, אחד היסודות המהותיים ביותר של "היכל הצדק" הוא אמירת האמת מצד כל השותפים במשולש השיפוטי: השופט, עורכי הדין והצדדים המתדיינים.
החוק אף נותן לכך מענה רשמי בין היתר באמצעות מספר סעיפי חוק המטילים עונשים כבדים על מי שחוטא במתן עדות שקר או הגשת תצהיר כוזב. כך, בחוק העונשין אפשר למצוא למשל את סעיף 237(א) הקובע כי: "המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו - מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו - מאסר תשע שנים".
עבירות נוספות הקשורות לטוהר ההליך המשפטי מפורטות עם תג מחיר חמור כמו למשל הגשת תצהירי שקר, מסירת ידיעה כוזבת ועוד. מטרת הענישה היא קלאסית – הרתעת העבריין ואזרחים כמותו מביצוע מעשים דומים בעתיד.
אלא שמילים לחוד ומעשים לחוד, שכן מנסיוני רב השנים כעורך דין, עולה כי מערכת החוק והמשפט הישראלית לא ממהרת להעניש את בעלי הדין או העדים שמפרים הוראות חוק אלה.
נציין כי בכל המדינות המתוקנות הענישה בפועל בגין עדות שקר היא חמורה ביותר. בארה"ב למשל, אלפי אזרחים, כולל מפורסמים, נכנסו לכלא לתקופות משמעותיות בגין עדות שקר במשטרה, חייהם המקצועיים נהרסו וקנסות גבוהים הוטלו עליהם.
אלא שבישראל מערכת המשפט מתנערת באופן מוחלט מעבירות השקר ואינה מוכנה אפילו לשמוע ראיות ועדויות לקיומם של תצהירים שקריים.
במקרים מעין אלו מעורבים לא רק בעלי דין אלא גם עורכי דין השוכחים שתפקידם לשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט ולסייע בחקר האמת ועשיית הצדק. לא אחת – ונתקלתי בכך במו עיניי – הם אף יוזמים בעצמם בידוי ראיות. יתרה מזו, גם שופטים לא טומנים ידם בצלחת רחמנא לצלן.
יש עדויות רבות
אין ספק כי דברים כאלו מתרחשים במדינות רבות אלא שבישראל, בניגוד למדינות מתוקנות, המערכת עושה הכל כדי לטאטא את המעשים החמורים מתחת לשטיח, ואין משנה אם זה בעל דין, עד, עורך דין או שופט.
מקרים רבים כאלה אף פורסמו בתקשורת אלא שרובם הסתיימו בנזיפה או בענישה קלה בלבד. נזכיר בעניין זה את השופטת ורדה אלשייך שעל פי הדיווחים נציב התלונות על השופטים קבע במפורש כי ביצעה עשרות שיפוצים בפרוטוקול בשתי פרשנות, ולמרות זאת היא לא הודחה באופן רשמי אלא "התפטרה" (וכיום ממשיכה בפעילות כבוררת כאילו דבר לא קרה), ואת המקרה האחרון של השופטת רונית פוזננסקי, שהחליפה מסרים אסורים עם נציג הרשות לניירות ערך, ואלמלא הופעל לחץ ציבורי רב לא הייתה מודחת מתפקידה.
אציין עוד כי בשנים האחרונות אספתי ראיות חמורות ומוכחות לעדויות ותצהירי שקר אך כשהבאתי אותן לפני בית המשפט התגובות היו, בלא יוצא מן הכלל, תחושת גועל וקבס מעצם הרעיון וסירוב עיקש לדון בנושא.
כך, לפני כמה שנים נוכחתי בדיון חשוב בבית משפט המחוזי ושופטת מסוימת עצרה הקלטת דיון במהלך חקירה שהוכיחה כי הצד השני ועורכי הדין שלו שיקרו וזייפו. תגובת השופטת הייתה (וזהו ציטוט): "הלאה, עברנו הלאה" וסירבה להמשיך בה.
במקרה אחר, שאירע לפני כשנתיים, עורכת דין ותיקה הוקלטה ונצפתה בזמן אמת כותבת בבית המשפט למשפחה תצהירי שקר לקשישים עם אלצהיימר שאין להם מושג מה התרחש בחדר, ומחתימה אותם תוך תקיעת העט בידם והזזת הדף. בעקבות מעשיה עוכב מינוי האפוטרופוס לקשישים והשניים – ניצולי שואה – פשוט הופקרו. לבסוף, ובהיעדר השגחה, שניהם נפטרו אחד אחרי השני כתוצאה מנפילה.
ישנם עוד מקרים רבים דומים שהסתיימו בסופו של דבר בלא כלום. במצב כאוטי שכזה לא פלא שבעלי תפקידים כמו שוטרים, פקחים, חוקרים ואף מומחי בית משפט, אינם מהססים לשקר. הרס טוהר המידות הוא כה גדול עד שמרכיב הצדק – השיקול החשוב ביותר בבואו של בית המשפט להכריע בתיק – הופך ללא רלוונטי.
נראה שכל אדם בר דעת בישראל יודע שלשקר בבית המשפט זה משחק ילדים. אולם בסופו של יום, עדויות השקר בבתי המשפט וחידלון האישים באי הפעלת הענישה גורמים לעידוד השחיתות ואוכלים כל חלקה טובה.
זה הזמן לפעול
לעניות דעתי הגיעה השעה להילחם בתופעות האמורות כדי למנוע מהמצב להסלים. בהתאם, יש להורות לשופטים ולמשטרה להעביר את הטיפול בעדויות ומסמכי שקר לראש סדר העדיפויות תוך וידוא כי הענישה מתבצעת במלוא חומרת הדין, לרבות הטלת קנסות ועונשי מאסר כבדים.
בתוך כך יש להוציא חקיקה שמחייבת להקליט את כל הדיונים שמתקיימים בבתי המשפט (שמע ווידאו) באורח שוטף ואוטומטי, לרבות דיונים בתיקי משפחה, מבלי שהשופטים יוכלו לעצור את ההקלטה ולתת לצדדים את האפשרות לקבל את החומרים המוקלטים. בעניין זה נזכיר כי הפרוטוקולים של הדיונים מכילים במקרה הטוב תמצות של הדברים, ובמקרה הרע אינם מדויקים ומחסירים דברים רבים וחשובים שנאמרו על ידי הצדדים.
אסיים בהבהרה קצרה. אינני גורס כי כל מערכת הצדק בישראל מושחתת. יש לנו ארץ נהדרת עם המון אנשים טובים, חכמים ומוכשרים, בהם עובדי מדינה, עורכי דין ושופטים. אולם כמו בכל חברה אנושית, מצויים בתוכנו גם תפוחים רקובים שיש לטפל בהם בחומרה רבה. הקריאה שלי היא להפסיק להתעלם ממעשיהם בטרם ירקיבו את הארץ כולה ונהיה לסדום ועמורה, וכפי שנכתב בספר ישעיה "כסדום היינו לעמורה דמינו" (א', ט').
* הכותב עו"ד ארז בר זיו בעל משרד עורכי דין העוסק בתחומי המשפט האזרחי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.