בעלי משק בכפר אז"ר סיפרו כי לא רק שלא קיבלו פיצוי על גריעה משטח אדמתם - האגודה אף סיווגה על דעת עצמה את נחלתם כ"חסרה". השופט ייחס לה חוסר תום לב
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת מושבניקים מכפר אז"ר להצהיר על נחלתם כ"מלאה"; זאת לאחר שאגודת המושב החליטה, על דעת עצמה, לסווגה כ"חסרה" - כלומר זכאית ל-50% מהכספים והזכויות שמתקבלות מהמושב. מדובר בעוול שהצטרף לאי-תשלום פיצוי בגין הפקעת שטח מהמשק, אי שם בשנות השמונים. השופט אביים ברקאי תיקן את המצב והכריז על התובעים כבעלי נחלה "מלאה".
התובעים, אח ואחות, ירשו מאימם המנוחה את המשק מושא התביעה בכפר אז"ר. תחילת הפרשה הסבוכה ב-1982 אז נגרעו מהמשק כעשרה דונמים, כשלטענת האחים בתביעתם נגד אגודת המושב - משפחתם מעולם לא קיבלה פיצוי על אובדן האדמה. לדבריהם התשלום היחיד שהתקבל, בסך מיליון שקלים ישנים - שווה ערך לאלף שקלים חדשים - ניתן עבור העצים (ה"מחוברים") בלבד, ולא בגין המקרקעין עצמם.
אלא שלדברי האחים, לא מדובר בעוול היחיד שנגרם להם. הם סיפרו שביולי 2020 - אחרי עשרות שנים שבהן היה ברור לכולם כי משקם הינו "נחלה מלאה" - החליטה האגודה על דעת עצמה לסווגו כ"נחלה חסרה", באופן הגורע מהם מחצית מהתמורה בחלוקות כספים במושב. בקשתם בתביעה הייתה לתקן את העוול ולהצהיר, בין היתר, שיש לראותם כבעלי "נחלה מלאה" שזכאית ל-100% מהזכויות.
אלא שאגודת המושב, מצדה, התנתה את החשבת משק התובעים כ"נחלה מלאה" בהחזרת הפיצוי ששולם להם בגין גריעת השטח. "אילו היה מועבר סכום זה", טענה האגודה, "היה המשק נחשב כ'נחלה מלאה', והיה שווה זכויות בהליך איחוד וחלוקה בכל הנוגע לחלוקת תמורות מפרויקטים שעל שטח הנתבעת".
20 דונם באלף שקל
תחילה קיבל השופט ברקאי את טענת בעלי המשק לפיה הלכה למעשה הם לא פוצו בגין גריעת אדמתם. הוא ציין שבעוד האגודה קיבלה בשל ההפקעה 20 דונמים (עובדה לה התכחשה במהלך המשפט), היא פיצתה בפועל את בעלי המשק בסכום מזערי השווה ערך לאלף שקלים חדשים בלבד, וגם זאת - עבור ה"מחוברים" בלבד ולא בגין הקרקע עצמה שנגרעה.
אשר להחלטת האגודה להפוך את המשק ל"נחלה חסרה", הסביר השופט שהיא נסמכה על הוראה כלשהי הקובעת שני תנאים לכך: האחד, שהתקבל אצל בעלי הנחלה פיצוי "ממקורות פרטיים"; והשני, שהאגודה קיבלה קרקע חלופית בעבור ההפקעה.
אלא שלדברי השופט התנאי הראשון לא מתקיים לגבי התובעים, שכן הם לא קיבלו פיצוי "ממקורות פרטיים". יתרה מכך, בגין האדמה לא התקבל פיצוי בכלל. "כיצד, אפוא, התקבלה 'עמדה משפטית' כאשר תנאי זה כלל לא התקיים?", תהה השופט, "איזו הוכחה הייתה לנתבעת בדבר קבלת כספים ממקורות פרטיים? כלום. שום הוכחה לא היתה".
אשר לתנאי השני ציין השופט שאמנם עובדתית הוא התקיים, אלא שלעמדת האגודה במסגרת ההליך המשפטי - הוא לא מולא, שכן לטענתה (שנדחתה) היא לא קיבלה אדמה חלופית בגין ההפקעה. "הנתבעת נוקטת בגישה של 'תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך' – וכך אינה מהססת מלטעון דבר והיפוכו", הטיח השופט בנתבעת והוסיף: "לפנינו התנהלות שלכל הפחות היא חסרת תום לב".
בסופו של יום קיבל השופט את עתירתם העיקרית של התובעים, להכריז על משקם כ"נחלה מלאה", תוך שחייב את האגודה לשלם להם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ליאת קינן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ירון אילן ועו"ד אור אילן
לפסק הדין המלא בתיק ת"א 45983-03-22
עו"ד אופיר מלך עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.