נציגות הבית המשותף תבעה דמי שימוש על כך שהמפונים ששוכנו בבניין הסבו אולם מסיבות לבית כנסת ללא הסכמתם. בית המשפט קיבל את התביעה ברובה.
סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים מרדכי בורשטין חייב לאחרונה את המדינה וחברת הבנייה "מנשה לוי" לשלם לנציגות בעלי הדירות במגדלי אייל שבאשקלון כ-115 אלף שקל על כך שבין השנים 2009-2011 אפשרו למפוני גוש קטין להשתמש באולם האירועים המשותף כבית כנסת ללא הסכמה ותשלום. פיצויים אלה הצטרפו לכ-358 אלף שקל שהתחייבה המדינה לשלם להם בהסכם פשרה שגובש ביניהם בהליך קודם עבור השימוש שעשו המפונים ברכוש המשותף ממועד שיכון המפונים במגדלים ועד 2009.
המדינה שיכנה את המפונים בעשרות דירות בבניין כחלק מיישום תוכנית ההתנתקות. לימים גילו בעלי הדירות כי בהסכם שחתמה עם המדינה אפשרה חברת הבנייה למפונים להשתמש באולם מסיבות וחדרים סמוכים ברכוש המשותף כבית כנסת ומועדוני לימוד תמורת דמי שכירות.
בעלי הדירות היו נכונים לאפשר את השימוש הזמני במקום אך ביקשו אף הם תשלום דמי שימוש חודשיים, ומנהל מחוז ירושלים של משרד הבינוי התחייב להסדיר את הנושא. אלא שבפועל, הנציגות מעולם לא קיבלה תשלום.
בעקבות תביעה שהגישו בנושא ב-2009 גובש בינם לבין המדינה הסכם שבו התחייבה לשלם להם כ-358 אלף שקל עבור החזקת בית הכנסת והמועדונים מיום שבו הגיעו המפונים לבניין.
את התביעה הנוכחית הגישה נציגות הבניינים עבור השימוש בין השנים 2009-2011 שעבורו המדינה לא שילמה להם דבר. התביעה הוגשה גם נגד חברת הבנייה בעקבות הסכם שנכרת בינה לבין המדינה בנושא.
יצוין כי עוד לפני כן הגישו בעלי הדירות תביעה להצהרה על בעלותם בשטחים בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם גובש הסכם פשרה שקבע במפורש כי מדובר ברכוש משותף ששייך לכלל בעלי הדירות.
בתגובה לתביעה הנוכחית טענו הנתבעות כי השימוש שעשו המפונים בשטח היה סביר והם לא מנעו מהדיירים להתפלל בבית הכנסת. ככל שהשימוש לא היה כזה הן הפנו אצבע מאשימה כלפי המפונים וטענו כי הסיגו גבול.
בית כנסת בבניין זה מוזר
סגן הנשיא בורשטין ציין כי במקרים מסוימים אפשר להשתמש בשטח ציבורי בבניין כבית כנסת אלא שבמקרה הנוכחי בעלי הדירות לא הסכימו לקיומו של בית הכנסת שבפועל שימש אך ורק את המפונים.
כך למשל, אחד מבעלי הדירות העיד כי מבחינתו בית כנסת בבניין זה דבר מוזר, ובעלת דירה אחרת ציינה כי לא יכולה הייתה להיכנס למקום כיוון שלא הרגישה שייכת שהרי מדובר בקהילה סגורה.
השופט ציין כי מהצד השני לא הביאו הנתבעות מי מהמפונים להעיד כדי לחזקת את טענתן כי השימוש היה סביר ואף לא הגישו נגדם הודעת צד שלישי כדי להוכיח הסגת גבול.
השופט הוסיף כי חברת הבנייה אף לא עדכנה את בעלי הדירות שייבנה במגדלים בית כנסת, וקיומו לא אוזכר בהסכמים מולם או בפרוספקטים של הבניין.
לפיכך נקבע כי השימוש בשטח המשותף לא היה סביר ועל כן בעלי הדירות זכאים לפיצוי בגובה דמי השימוש הראויים שנקבעו בהליכים וההסכמים הקודמים בנושא. עם זאת, השופט דחה את תביעת הדיירים לתשלום עבור הוצאות שוטפות שלא הוגשו לגביהן ראיות.
בסופו של דבר חויבו הנתבעות בכ-90 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 25 אלף שקל.
- ב"כ התובעים (הנציגות ו-34 בעלי דירות): עו"ד ט. גיגי
- ב"כ הנתבעות: א. כהן, עורך דין מקרקעין (בשם חברת הבנייה), עו"ד מ. לוי (בשם המדינה)
עו"ד אליהו ידיד
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.