במסגרת מאבק על ירושת אמם המנוחה, ניצבו שלושה אחים מול אחותם, שטענה כי צוואת אמם נחתמה ללא דעה צלולה ותחת השפעה בלתי הוגנת. אלא שהיא לא סיפקה כל ראייה משכנעת.
בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה קבע כי צוואתה של קשישה שנפטרה ב-2010 תקוים, כפי שביקשו שלושת מילדיה, לעומת בת רביעית שנושלה ממנה וטענה כי יש לבטל אותה.
"עניין לנו במקרה שחור לבן, לעניין יחסים קשים ומעורערים מאוד בין הנתבעת לאימה המנוחה שבעטיין לאם המנוחה היתה כאמור סיבה להדיר את ביתה מהירושה בכוונה תחילה ומתוך בחירה חופשית וידיעה ברורה", קבע השופט ארנון קימלמן.
המנוחה הלכה לעולמה ב-2010. לאחר פטירתה הגישה בתה בקשה לצו ירושה. במקביל לכך, שלושת ילדיה האחרים, הגישו התנגדות למתן צו ירושה, וביקשו לקיים את צוואת אמם, עליה חתמה בשנת 2003.
בצוואתה המנוחה ציוותה את כל רכושה לשלושת ילדיה (התובעים כאן), וביקשה שלבתה (הנתבעת) וילדיה לא יועבר דבר.
הנתבעת טענה בין היתר שיש לבטל את הצוואה ולהוציא צו ירושה לירושת העיזבון בחלקים שווים.
לטענתה אמה לא היתה כשירה לערוך צוואה כיוון שלא היתה "בדעה צלולה", מאחר שבשנת 2000 סבלה מאירוע מוחי ומאז מצבה הנפשי הצריך טיפול פסיכיאטרי.
טענה נוספת שהעלתה היתה כי התובעים הפעילו על המנוחה השפעה בלתי הוגנת.
התובעים לעומת זאת טענו כי הנתבעת משקרת. בין היתר, נטען כי לא הוכח ולו במאומה כי המנוחה לא היתה כשירה לחתום על צוואה. הם הוסיפו כי ממכלול העובדות עולה כי אמם חששה וסלדה מהתנהגותה של הנתבעת ולכן לא פלא שהחליטה להדיר אותה מצוואתה.
"יותר מסיבה טובה"
לאחר שעיין בתיעוד הרפואי, השופט קימלמן שוכנע כי מצבה הקוגנטיבי של המנוחה בעת עריכת הצוואה שולל לחלוטין את הטענה שלפיה היא לא היתה כשירה לצוות, וכי אין בסיס לטענה שלמנוחה היתה תלות באחרים באופן שעשוי היה לעורר חשש להשפעה בלתי הוגנת עליה.
השופט ציין כי מהתיעוד הרפואי שצירפה הנתבעת עולה כי המנוחה סבלה מאירוע מוחי רק בשנה שלאחר חתימת הצוואה, אך היא לא סיפקה ראיות לאירועים מוחיים קודמים, אף שהצהירה כי יש בידיה מסמכים המעידים על כך.
השופט זקף זאת לחובתה והזכיר כי הימנעות מהבאת ראיות לטענות שהעלה צד אחד, נזקפות לרעתו ואף עשויות לחזק את משקל עמדתו של הצד שכנגד.
בהמשך פסק דינו השופט אף קבע כי לא הוכחה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, וזאת לאחר שניתח את הדברים והבהיר כי הנתבעת לא טרחה כלל לציין כיצד התנהגותה של אחיה היוותה השפעה שכזו.
יתרה מכך, לנוכח העדויות השופט שוכנע כי "למנוחה היתה יותר מסיבה טובה לנשל את הנתבעת מירושתה וזאת עקב היחסים המעורערים שהיו בין הצדדים". בהקשר זה השופט ציין בין היתר כי גם הנתבעת עצמה העידה כי בינה לבין אמה שררה מערכת יחסים קשה ועכורה.
מכאן השופט סבר כי ישנו "הסבר מניח את הדעת" מדוע האם בחרה לנשל את בתה מירושתה, והזכיר כי עיקרון העל החולש על דיני הירושה הוא העיקרון התלמודי "מצווה לקיים דברי המת".
התוצאה היתה כי צוואתה של המנוחה תקוים, ובקשתה של הנתבעת לצו ירושה נדחתה. הנתבעת חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד רז בן-ארצי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.