מרשם האוכלוסין לא מספיק: ילד מתרומת ביצית לא יוכר כיהודי

בבית הדין הרבני נדחתה בקשת אם להכיר בילד שנולד לה מתרומת ביצית אנונימית כיהודי. אף שהתורמת מופיעה במרשם האוכלוסין כיהודייה, בית הדין דרש בירור מעמיק יותר.

בית הדין הרבני בבאר שבע דחה לאחרונה בקשה של אם לקטין שנולד לה מתרומת זרע וביצית להכיר בבנה כיהודי. בפסק הדין נקבע כי מרשם האוכלוסין, בו מופיעה התורמת כיהודייה, אינו מהווה ראייה ליהדותה. הדיינים קבעו כי על התורמת לפנות לבית דין רבני שיאשר את יהדותה במנגנון שישמור על חסיונה, ורק אז יוכל הילד לקבל הכרה.

אמו של הקטין הציגה מסמכים שלפיהם קיבלה תרומת זרע וביצית מתורם ותורמת אנונימיים. היא סיפרה שבכוונה ביקשה תרומת ביצית מאישה יהודייה וסברה כי הבקשה להכיר בו כיהודי היא עניין טכני.  

מאחר שיהדותו של ילד נקבעת לפי אמו, הדיינים הרב אליהו אריאל אדרי, הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם הרוש עסקו לצורך ההכרעה בזהותה הדתית של התורמת בלבד.

הם ציינו כי חוק תרומות ביציות מ-2010 התייחס לשאלת דתה של תורמת הביצית וקבע כי על הרופא האחראי המבצע השתלת ביצית צריך לקבל אישור ממאגר מידע מיוחד שיוקם על פי החוק כי התורמת היא בת דתה של הנתרמת ואינה קרובת משפחתה.

היועץ המשפטי לממשלה, שצורף להליך, טען שיש להיענות לבקשת האם מאחר שבמאגר המידע, שהוקם על פי החוק, מופיעה התורמת כיהודייה. הוא הוסיף כי קביעת היהדות במאגר מתבססת על נתוני היהדות של תורמת הביצית כפי שהם מופיעים במרשם האוכלוסין. עוד לטענתו, לבית הדין אין סמכות לקבל את נתוני התורמת מהמאגר.  

עוול גדול מנשוא

הדיינים כתבו כי יש אבחנה בחוק בין פרטים במרשם האוכלוסין שלגביהם המרשם מהווה ראיה לכאורה לנכונותם לבין פרטים שלגביהם המרשם אינו מהווה ראייה לכאורה. על פי החוק, המרשם אינו מהווה ראיה (אף לא לכאורה) לפרטי רישום המתייחסים ללאום ולדת.

הם הוסיפו כי חוק תרומת ביציות קבע שהמרשם המיוחד שהוקם על פיו יכלול את ״פרטיה האישיים״ של התורמת אך לא קבע על סמך מה תיקבע הדת. החוק לא הגדיר באופן ישיר כי קביעת הדת תיעשה על ידי הסתמכות על מרשם האוכלוסין, ופרשנות זו ניתנה על ידי משרד הבריאות.

פרשנות זו יצרה לדבריהם את המצב האבסורדי בו נמצאת המבקשת, שרצתה בכל מאודה תרומה מאישה יהודייה, אך בפועל יהדותה של התורמת נקבעה לפי המרשם שכאמור אינו יכול להוות ראיה לדתה.

הדיינים דחו את טענת היועץ המשפטי לממשלה כי בית הדין אינו מוסמך לעיין במאגר המידע וקבעו כי החוק אינו בא לפגוע בסמכותו של בית הדין הרבני לברר את יהדותו של אדם שנולד מתרומת ביצית.

הם הציעו כי בכל מקרה של תרומת ביצית מעתה ואילך תופנה התורמת לבית דין באזור מגוריה ותעבור הליך פשוט של בירור יהדות, בלי לציין את כוונתה לתרום ביצית. במקביל, ימונה אדם ממשרד הבריאות המקובל על הרבנות הראשית שיאשר כי ראה את אישור היהדות של התורמת. על סמך הצהרת האיש, יינתן אישור יהדות לוולד.

ביחס למקרה הספציפי קבעו הדיינים כי עד שלא תעבור התורמת את ההליך המוצע, אין מנוס מדחיית בקשת האם ״תוך שמובהר כי העוול שנעשה לבן ולאימו גדול מנשוא״.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין