משכירה תפצה שוכרת שלא ידעה שהיא גרה בדירה לא חוקית

אישה מבוגרת התגוררה בדירה בתל-אביב, מבלי שבעלת הנכס סיפרה לה שמדובר בדירה מפוצלת שלא כדין, ותוך הפרות בוטות של חוזה השכירות שנחתם איתה. השופטת: השוכרת ראויה לפיצוי על אי הנוחות.

בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לפני כשבועיים את תביעתה של שוכרת דירה בתל-אביב נגד משכירת הדירה ובתה, והורה לשתיים לשלם לה 28,000 שקל. השופטת כוכבה לוי שוכנעה כי הנתבעות הסתירו מהשוכרת את העובדה שהיא מתגוררת בדירה לא חוקית, ואף פגעו באיכות חייה במהלך תקופת השכירות.

מדובר למעשה בנגרייה גדולה שבעבר פוצלה ל-4 יחידות דיור על ידי בעלה המנוח של המשכירה. השוכרת התגוררה בדירה משנת 2011. מדי שנה חודש חוזה השכירות, אותה שילמה השוכרת שולמה באמצעות שיקים של בתה.

בשלב מסוים העירייה הודיעה לבעלת הנכס שהוא אינו מיועד למגורים (אלא למסחר) והורתה לה לפנות את הדיירים ביחידות השונות.

אלא שבעלת הנכס ובתה (שניהלה עמה את העניינים) לא טרחו לספר על כך לשוכרת. ב-2015 בעלת הנכס (המשכירה) הגישה נגד השוכרת תביעה לפינוי, שהסתיימה בהסכמה במסגרתה השוכרת פינתה את הדירה בחודש יוני של אותה שנה.

במקביל, השוכרת תבעה פיצויים בשל מסכת של אירועים שלטענתה כללה בין השאר כניסה לדירה ללא תיאום, וכן הריסה של הדירות שמסביב תוך השארת ערימות של פסולת סביב הדירה, במטרה לגרום לה לעזוב.

הנתבעות – המשכירה ובתה – טענו כי השוכרת היא שהפרה את ההסכם וגרמה לנזקים. בתוך כך הן אף טענו כי בתקופה שאחרי יוני 2014 השוכרת התגוררה ללא חוזה תקף, לאחר שזייפה את החתימות שעליו.

כמו כן, הן טענו כי השוכרת עשתה שימוש בלתי סביר בחשמל, והציגו חשבונוית על סך אלפי שקלים על חודשים מסוימים בסוף 2014 ותחילת 2015.

בחרה להפר את החוק

לאחר ניתוח מפורט של טענות הצדדים, השופטת לוי הכריעה לטובת השוכרת-התובעת. לפי השופטת, המשכירה למעשה לא הכחישה את טענות המשכירה, ותשובתיה בבית המשפט חיזקו את טענות השוכרת לפיהן למשכירה היה מניע לפנותה מהנכס בשל אי חוקיות פיצול יחידות הדיור, ובגלל הליכים משפטיים שעיריית תל-אביב החלה לנקוט נגדה.

בהקשר זה השופטת הוסיפה כי התנהלות המשכירה, שהסתירה במכוון מהשוכרת את העובדה שיחידות הדיור אינן מיועדות למגורים ונבנו שלא כדין, מהווה חוסר תום לב ומשליכה טענותיה כלפי השוכרת.

כך למשל, השופטת הבהירה כי בשל הפיצוי הבלתי חוקי, לא ניתן לקבוע מהי צריכת המים או החשמל של השוכרת ביחידה שבה התגוררה לעומת הצריכה בכל הנכס.

גם בנוגע לטענות נוספות כגון הפסדים של ארנונה או היעדר הזדמנות להשכיר את הנכס בהתאם לייעודו המסחרי, השופטת קבעה כי "אין למשכירה להלין אלא על עצמה בכך שבחרה לפעול בניגוד לחוק".

בהמשך נדחתה גם הטענה בדבר זיוף החוזה, שכן המשכירה הסכימה לקבל שיקים עבור השכירות גם לשנה הנוספת (2014-105).

כמו כן, השופטת הפנתה לכך שהמשכירה ובתה לא הכחישו את הטענות שלפיהן נכנסו לדירה ללא רשות או תיאום מראם – פעולת "פלישה" שמהווה הפרה של החוזה.

בנוסף, השופטת קבעה כי השוכרת זכאית לפיצוי על הפגיעה בנוחותה בשל עבודות להריסת יחידות הדיור הנוספות, וכן עבור העובדה שנאלצה להתגורר בדירה המיועדת לפינוי ללא ידיעתה.

בנוסף לפיצוי בסך 20,800 שקל, הנתבעות חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,200 שקל. כמו כן, הנתבעות חויבו לשלם לבתה של השוכרת הוצאות בסך 5,850 שקל לאחר שתביעה שהגישו נגדה נדחתה.

• ב"כ התובעת: עו"ד אלון קראוס
• ב"כ הנתבעות: עו"ד קרין גולן דנה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.