היועמ"שית התנגדה לצוואה בטענה שהמנוח לא היה כשיר. בית המשפט דחה את ההתנגדות והבהיר כי מחלת נפש כשלעצמה לא שוללת כשירות של אדם לערוך צוואה
השופטת הבכירה שושנה ברגר מבית המשפט למשפחה בחיפה קיבלה לאחרונה בקשה לקיום צוואה בעל פה שהגישו שני קרובי משפחה של אדם שנפטר ב-2019 ולא הותיר ילדים. המנוח סבל מסכיזופרניה וכשבועיים לפני מותו ציווה בעל פה את כל רכושו למבקשים. היועמ"שית טענה כי המבקשים לא הוכיחו שהמנוח היה כשיר לערוך את הצוואה. ואולם השופטת קבעה כי חרף מחלת הנפש המנוח היה צלול והבין שהוא עורך צוואה, וכי התקיימו התנאים שבחוק לקיום צוואה בעל פה, בין היתר, לנוכח תחושתו של המנוח כי ימיו ספורים.
המנוח, שסבל מסכיזופרניה, נפטר במרץ 2019, כשהוא רווק ללא ילדים. קרובת משפחתו (שסבתה הייתה אחות סבתו של המנוח) ובעלה ביקשו לקיים צוואת "שכיב מרע" שהותיר.
המנוח מעולם לא נישא וגר עם אמו עד שנת 2008, אז אושפז במרכז לבריאות הנפש. הקרובים מונו כאפוטרופסים לגופו ורכושו של המנוח במאי 2009 ושימשו בתפקיד עד לפטירתו. בינואר 2021 הם ביקשו לקיים צוואה בעל פה שלדבריהם המנוח מסר להם במרץ 2019, כשבועיים לפני מותו.
היועמ"שית התנגדה בטענה שהקרובים לא הוכיחו שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה. היא הדגישה כי במהלך כל השנים עד למותו של המנוח הקרובים לא חשבו לבטל את מינוי האפוטרופסות שלהם והודו כי הוא לא יכול היה לנהל את עצמו באופן עצמאי. עוד לטענתה, הם לא עמדו בנטל להוכיח כי מתקיימים התנאים שבחוק לקיום צוואת "שכיב מרע" (צוואה בעל פה).
הקרובים טענו כי לפני חתימת הצוואה מצבו של המנוח השתפר והוא היה בעל יכולת להבין את טיבה. לדבריהם, הליך המינוי שלהם כאפוטרופסים למנוח היה בעצת הצוות המטפל שלו.
היה מאוזן
השופטת שושנה ברגר הבהירה כי אמנם הקרובים מונו כאפוטרופסים למנוח, אך הוא לא הוכרז כפסול דין. היא הדגישה כי גם אדם שמונה לו אפוטרופוס כשיר לערוך צוואה.
עוד כתבה השופטת כי מהחומר הרפואי עלה שבשל מחלת הנפש המנוח היה בטיפול תרופתי קבוע במשך שנים רבות, והיה מאוזן. הוא תפקד ואף הצליח לעבוד ולקיים קשרים חברתיים.
השופטת הזכירה את ההלכה שלפיה גם אם אדם סובל מהפרעות נפשיות, אין בכך כדי לשלול את כושרו לבצע פעולות משפטיות ובהן צוואה, כל עוד הוא יודע להבחין בטיבה.
היא קבעה שהקרובים הוכיחו כנדרש את כשירותו של המנוח לערוך צוואה. בין היתר, מסקירה רפואית שהוגשה עלה כי המנוח שיתף את רופאיו בתחושותיו, תקשר והבין את מצבו. כמו כן, מנהלת בית האבות בו שהה המנוח כחודשיים לפני מותו הצהירה כי התרשמה שהוא היה ערני, צלול והתמצא במידה רבה בנעשה ובסובב אותו. ניכר שהוא אף התעניין בכספים ובמשכורות של העובדים והדבר מעיד על יכולתו השכלית והבנתו בעניינים כספיים בתקופה הרלוונטית.
השופטת גם התרשמה מאמינות המבקשים בעניין נסיבות עריכת הצוואה וקבעה כי בזמן אמת המנוח הבין שהוא עורך צוואה. היא הוסיפה שהמנוח היה בדעה צלולה במועד עריכת הצוואה ורצה להוריש את כל רכושו למבקשים. "המבקשים הוכיחו כי בינם לבין המנוח הייתה מערכת יחסים מיוחדת, הם היו קרובים מאד, והמבקשים דאגו וטיפלו במנוח במסירות עד יומו האחרון", כתבה.
בתוך כך נקבע שהמנוח ראה את עצמו "מול פני המוות" במועד עריכת הצוואה והרגיש שימיו ספורים – תנאי הכרחי לצורך הכרה בצוואה בעל-פה. בסיכומו של דבר הורתה השופטת על קיום הצוואה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המבקשים: עו"ד גולדשטיין
- ב"כ המשיב: לא צוין
עו״ד עוז רדיע
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.