אם לשניים סובלת מירידה קוגניטיבית שהתדרדרה בשנים האחרונות. אחד מבניה ביקש להתמנות כאפוטרופוס אך השופט ארז שני התרשם שהוא מעוניין לשלוט ברכושה והעדיף למנות את אשת אחיו
השופט ארז שני דחה לאחרונה בקשה של אדם להתמנות כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של אמו. על בסיס תסקיר שהוגש בתיק נדחו טענות הבן כי אמו סובלת מהזנחה. השופט הטיל ספק במניעיו של הבן, בין היתר לנוכח בקשתו מהאם לשנות את צוואתה. בסופו של דבר מונתה אשת אחיו, כלתה של הקשישה, כאפוטרופסית למשך שנה.
בבקשה דחופה שהגיש נגד אחיו ואשתו ונגד האפוטרופוס הכללי ושירותי הרווחה ביקש הבן למנות לאמו אפוטרופסית לדין ולהורות על הגשת תסקיר.
הוא טען בין היתר כי אמו הובאה לחרפת רעב, כי היא מוזנחת וכי פקידת הסעד מוטה לטובת אחיו. התובע האשים את העובדת הזרה כי גנבה מאמו פרטים יקרי ערך וכספים, כי היא מתרשלת וכי אחיו ורעייתו גורמים לאם לחיות בתנאים גרועים מכפי המגיע לה ומכפי יכולתה.
הוא ציין עוד כי יש חוסר בהירות באשר לייפוי כוח עליו חתמה האם ב-2002 ובו צירפה את אשת אחיו לחשבון הבנק שלה. לטענתו, אשת אחיו עושה בחשבון הבנק של האם כבשלה ולא ברור מה נעשה עם סכום של 900,000 שקל שהיה בחשבון. הוא הוסיף כי אחיו זכה בלוטו אך לא השיב לו כספים שהוא חייב לו.
השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב ציין כי אין מחלוקת שהאם היא בבחינת אדם שצריך למנות לו אפוטרופוס. די בכך לדבריו כדי לדחות את הבקשה, ואמירות הבן בדיון כי הוא מבקש להתמנות כאפוטרופוס לגוף ולרכוש של אמו אינן מספיקות שכן היה עליו להגיש מראש בקשה מתאימה.
השופט דחה את טענות הבן בעניין ההזנחה. הוא ציין כי לפי התסקיר דירת האם נקיה ומסודרת, קיים ציוד וריהוט והדירה מותאמת לצרכיה הסיעודיים.
השופט התרשם כי האינטרס של התובע בהגשת הבקשה הוא לנהל מעין ״קדם עיזבון״, ולא בכדי הוא ביקש מסמכים חשבונאיים כאלה ואחרים.
קשישה מוחלשת
השופט הוסיף שמחומר הראיות עלה שהבן ניסה לשכנע את אמו לשנות את צוואתה בשנים האחרונות, תקופה בה היכולת הקוגניטיבית שלה התדרדרה והיא הייתה בבחינת ״קשישה מוחלשת״. די בכך כדי לפסול אותו מלשמש כאפוטרופוס.
בנוסף, ב-2002, בהיותה במיטב כוחותיה הקוגניטיביים, בחרה האם לצרף את כלתה לחשבונה. עניין זה ״משדר״ שבזמנו היה לה אמון מוחלט בכלתה ולא הובאה כל ראיה שאמון זה פקע.
כמו כן, פקידת הסעד קבעה במפורש כי התובע אינו מבין את אורח חייה ומצבה הנוכחי של אמו, הוא אינו מעורב בטיפול בה אלא מגיע לבקרה מפעם לפעם.
השופט כתב כי אינו רואה סיבה לסטות מהמלצת שירותי הרווחה למנות את כלתה של האם כאפוטרופוסית לגופה ולרכושה, למרות התנגדותו הנחרצת של התובע.
״התרשמותי היא כי יכול גם יכול והתובע אוהב את אמו, רוצה בטובתה. אלא שהוא גם ער מאוד ואולי ער יותר מדי, לעניינים כספיים״, כתב השופט והוסיף כי נראה שהבן מבקש למקם את עצמו בעמדה של ״בקר״ על מנת לבדוק את הכספים ולוודא שבאחרית ימיה של אמו יהיה מספיק מה לחלק.
השופט ציין כי למרות הסכסוך בין האחים עדיין מינוי הכלה כאפוטרופסית הוא לטובת הקשישה שכן היא נוכחת בחייה ושמירה על הרגלים קבועים נכונה לאנשים בירידה קוגניטיבית.
הבן חויב בהוצאות של 5,000 שקל.
- ב״כ המבקש: עו"ד לימור דוידי
- ב״כ המשיבים: עו"ד הודיה בוארון-לוי
עו"ד מאירה אזרד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.