נדחתה התנגדות אלמנה לצוואת בעלה – הרכוש יעבור לבנותיו

בית המשפט קבע שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת של הבנות על אביהן בעת עריכת הצוואה. האלמנה חויבה בהוצאות בסך 50,000 שקל

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה התנגדות שהגישה אלמנתו של גבר בן 57 לצוואה שערך שנה לפני מותו. בצוואתו הוריש המנוח את כל רכושו לשתי בנותיו מנישואיו הקודמים. האלמנה טענה כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הבנות, אך בפסק הדין נקבע כי אין כל הוכחה למעורבות הבנות בעריכת הצוואה באופן שמצדיק את ביטולה.

המנוח הכיר את אשתו השנייה בשנת 2012 והשניים נישאו בקפריסין. הוא נפטר ב-2021.

כשנה לפני פטירתו ערך המנוח צוואה בעדים, בה הורה כי שתי בנותיו מנישואיו הראשונים יהיו היורשות היחידות של עיזבונו.

לאחר פטירתו, הגישו הבנות בקשה לקיום הצוואה, ואילו האלמנה הגישה התנגדות לקיומה. לטענת האלמנה, אחת הבנות הייתה נוכחת בזמן החתימה על הצוואה והייתה מעורבת בעריכתה, עד כדי שלילת רצונו של המנוח. היא הוסיפה שהבנות דאגו כי אימן (גרושתו של המנוח) תהיה נוכחת בעת חתימת הצוואה כדי "לפקח" ולוודא שהמנוח יחתום עליה. הגרושה אף חתמה בעצמה על צוואה במקביל. 

מנגד, הבנות הכחישו כל מעורבות בעריכת הצוואה או השפעה על קיומה. הן טענו כי אביהן ביקש לדאוג להן וזו הסיבה שערך את הצוואה. לדבריהן, מערכת היחסים בין אביהן לאלמנה, שאינה ישראלית, הייתה מושתתת על ניצול כלכלי מצידה.

לא היה תלוי באיש

השופטת נאוה גדיש קבעה בפסק הדין כי עדויות עורך הדין שערך את הצוואה ושל העד שהיה נוכח בזמן החתימה היו אמינות. השניים העידו כי הבנות לא היו בחדר בעת החתימה על הצוואה, אף שייתכן שהגיעו עם אביהן למשרדו של עורך הדין.

השופטת ציינה עוד כי העובדה שאימן של הבנות חתמה גם היא על צוואה באותו מעמד אינה פוסלת את הצוואה, שכן היא לא נהנית ממנה.

עוד הבהירה השופטת כי אין בעובדה שאחת הבנות יצרה את הקשר הראשוני עם משרד עורכי הדין כדי לקבוע שהייתה לה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה. 

היא קבעה בנוסף שלא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה להוכחת השפעה בלתי הוגנת. כך בין היתר, המנוח לא היה תלוי באיש - לא בבנותיו, לא באשתו ולא בחברים. הוא היה אדם עצמאי ופעיל שעבד כנהג מונית, ואף שהיו תקופות בהן התקשה כלכלית, הוא לא נזקק לסיוע מאחרים. כמו כן, הבנות לא ניתקו או בודדו אותו מסביבתו, אף שניכר כי לא היו מרוצות מהקשר שנוצר בינו לבין אשתו החדשה.

השופטת גם מצאה את הצוואה הגיונית. היא כתבה שזה לא מופרך שהמנוח בחר לערוך צוואה שתבטיח את עתיד בנותיו, אותן גידל ושעברו לגור איתו לאחר גירושיו מאימן. היא התרשמה מהקשר החם והמיוחד שהיה בין הבנות לאביהן, וציינה כי אף שהקשר של המנוח עם אשתו השנייה היה טוב, אין בעובדה שבחר לקשור את חייו עם אישה אחרת כדי לקבוע שהדבר היה על חשבון אהבתו ודאגתו לבנותיו. 

לאור כל זאת דחתה השופטת את ההתנגדות וקיבלה את בקשת הבנות לקיום הצוואה. היא חייבה את האלמנה בהוצאות משפט בסך 50,000 שקל.

• ב״כ הבנות: עו"ד שי בן דוד
• ב״כ בת הזוג: עו"ד יעקב בדור, עו"ד יוסי קטש

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.