בצוואה האחרונה שערך בגיל 87 החליט המנוח שרכושו יעבור לבתו החורגת ונישל את אחיה מהירושה. טענותיו של האח שהצוואה מזויפת ופגומה ונערכה תחת השפעה לא הוגנת מצד אחותו נדחו
בית המשפט למשפחה בתל-אביב דחה לאחרונה התנגדות לקיום הצוואה האחרונה שערך קשיש 8 שנים לפני מותו בגיל 95. את ההתנגדות הגיש בנה של אשתו מנישואיה הראשונים שטען כי החתימה על הצוואה זויפה, כי אביו החורג היה מטושטש מתרופות ונתון להשפעה לא הוגנת מצד אחותו. אבל השופט ארז שני קבע כי הזיוף הופרך בחוות דעת מומחית לכתבי יד וכי הראיות והעדויות בתיק העלו שהמנוח היה עצמאי וצלול כמעט עד יום מותו, ובחר במודע לנשל את בנו החורג עקב מערכת יחסים עכורה.
ב-1995 ערך המנוח צוואה שבה חילק את רכושו בין רעייתו לבין שני ילדיה. 15 שנים לאחר מכן, כשאשתו כבר סבלה מאלצהיימר, הוא ערך צוואה נוספת. בצוואה הזו הוא נישל את בנה מהירושה והותיר את רכושו לבתה.
6 שנים לאחר מכן, ב-2016, נפטרה רעייתו והוא הלך לעולמו שנתיים אחריה כשהוא בן 95. בשלב הזה פרץ סכסוך בין שני ילדיו החורגים, כאשר הבן התנגד לצוואה האחרונה ואילו הבת ביקשה לקיים אותה.
הבן טען בין היתר כי החתימה של אביו החורג זויפה, וכי אביו לא היה צלול כשהצוואה נערכה אלא חולה מאוד ומטושטש מתרופות. לפי טענתו הצוואה גם לא הגיונית מאחר שהיא לא התייחסה כלל לאמו וניכר שהיא פרי השפעה לא הוגנת מצד אחותו, שהשתלטה על המנוח, בודדה אותו מהסביבה וניצלה את מצבו הקשה כדי לגרום לו להוריש לה את רכושו.
מנגד טענה האחות בין היתר כי מדובר בצוואה אותנטית, שנערכה אצל עורך דין בפני שני עדים ומבטאת את רצונו האחרון של המנוח. האחות הדגישה כי המנוח היה עצמאי לחלוטין כמעט עד יום מותו, לא נטל תרופות באופן קבוע ומצבו הקוגניטיבי היה מצוין.
היא הוסיפה כי הטענה להשפעה לא הוגנת מופרכת לחלוטין. לדבריה, מאז ומתמיד היא הייתה קרובה למנוח ולאמה וסייעה להם בכל מה שאפשר. לעומת זאת, המנוח לא הסתדר עם אחיה וההחלטה על הנתק הייתה שלו בלבד. עוד היא ציינה כי המנוח לא הזכיר את אמא שלה בצוואה משום שבאותה תקופה כבר סבלה מאלצהיימר.
במכוון ולאחר מחשבה
כדי להכריע בסוגיית הזיוף מינה השופט ארז שני מומחית לכתבי יד שמצאה כי החתימות על הצוואה שייכות למנוח. השופט לא מצא סיבה לפקפק בקביעה זו.
באשר למצבו של המנוח, השופט ציין כי מהמסמכים הרפואיים ומהעדויות שנשמעו עלה כי היה אדם בריא ששמר על עצמאות וצלילות הדעת גם אחרי גיל 90. השופט ציין כי התמונה שהצטיירה היא של אדם עצמאי, שלמעט עזרה בהסעות לרופאים ואיסוף תרופות לא היה תלוי בבתו באופן שניסה הבן להציג.
השופט לא התרשם שהמנוח היה מבודד, מה גם שעלה כי ניתק את הקשר עם המתנגד רק ב-2014 – שנים אחרי שערך את הצוואה. השופט הוסיף עוד כי אינו סבור שהצוואה לא הגיונית בהתחשב במערכת היחסים העכורה בינו לבין המתנגד ובכך שלא היה טעם להוריש לאשתו רכוש במצבה.
השופט סיכם כי לטעמו המנוח ביקש לשנות את הצוואה במכוון ולאחר מחשבה והיא משקפת את רצונו החופשי. לפיכך ההתנגדות נדחתה והצוואה האחרונה תקוים. המתנגד חויב בהוצאות של 75,000 שקלים.
- לא צוינו שמות עורכי דין ירושות שייצגו את הצדדים
עו"ד אורי צפת
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.