היזמית טענה כי ועדת הערר לתכנון ובנייה, שצמצמה את מספר הדירות החדשות שתוכל לבנות גזרה דין מוות על הפרויקט כיוון שהוא כבר לא משתלם כלכלית. ביהמ"ש הבהיר לה כי השיקול הכלכלי אינו עומד לבדו.
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב דחה לאחרונה עתירה לביטול החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה תל-אביב בנוגע לתמ"א 38 בבניין ישן ברמת גן. הוועדה, שקיבלה את טענות תושבי השכונה לעומס תחבורתי ותנועתי ברחוב, החליטה להפחית את מספר הדירות החדשות שייבנו ל-15 במקום 21. היזמית "יסודות פיתוח ותכנון עירוני" טענה כי החלטתה גוזרת כליה על הפרויקט אולם השופטת יעל בלכר קבעה כי מדובר בהחלטה ראויה ומבוססת.
בספטמבר 2016 העניקה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן היתר לפרויקט תמ"א 38 מסוג הריסה ובנייה מחדש בבניין ישן ברחוב נחלת יוסף בעיר, במסגרתו תחת הבניין בן שתי הקומות ו-13 הדירות ייבנה בניין חדש בן 7 קומות ו-34 דירות.
אלא שדיירי הבניינים הסמוכים הגישו על החלטה זו ערר, ובעקבותיו ועדת הערר החליטה להפחית את מספר הדירות ל-28.
הוועדה ציינה כי ההפחתה נדרשת לנוכח העובדה שמדובר בבניין הממוקם ברחוב צר וללא מוצא, ותוספת דירות גדולה עלולה לגרום לעומס תנועתי ותחבורתי בלתי סביר, ואף לפגוע באפשרות שדיירי הבניינים האחרים ברחוב יבצעו פרויקט חיזוק גם כן.
בעתירה שהגישה היזמית על החלטה זו היא טענה בין היתר כי מדובר בגזר דין מוות לפרויקט כיוון שהוא כבר לא ישתלם לה או לחילופין ידרוש מהדיירים להשתתף במימונו.
לטעמה, ההחלטה התעלמה מהמדיניות המעודדת התחדשות עירונית, ומותירה את הדיירים לגורלם במקרה שתהיה רעידת אדמה. הוועדה המקומית תמכה בטיעונים אלה.
לעומת זאת, ועדת הערר טענה כי החלטתה ראויה ומנומקת והתקבלה לאחר ששקלה את כל השיקולים הרלבנטיים. הוועדה הדגישה כי השיקול הכלכלי הוא רק אחד הפרמטרים, וממילא בעלי הדירות והיזם ירוויחו מהפרויקט גם במתכונתו הנוכחית.
לסיכום ביקשה הוועדה שלא להתערב בשיקול דעתה המקצועי והבהירה כי החשיבות הלאומית בחיזוק מבנים אינה מחייבת אותה לאשר אוטומטית כל תכנית שמונחת על שולחנה.
מי אמר שלא צריך לשלם?
השופטת בלכר הסכימה עם טענה זו והדגישה כי אישור תמ"א 38 מצריכה ממוסדות התכנון הפעלת שיקול דעת ובחינה נקודתית בהתאם לנתוני הסביבה.
במקרה הנוכחי השופטת סברה כי "ועדת הערר קיבלה החלטה מנומקת, סבירה ומידתית", וכי היא העניקה "משקל ראוי לכל השיקולים הרלבנטיים, לרבות נושא ההיתכנות הכלכלית ".
השופטת ציינה כי טענות העותרת להיעדר היתכנות כלכלית או לצורך בהשתתפות כספית מצד הדיירים כלל לא הוכחה בראיות או בתחשיבים כלשהם על עלויות הפרויקט והרווח הצפוי. בהקשר זה השופטת הבהירה כי אין עקרון שקובע כי פרויקט חיזוק לא צריך להיות ממומן כלל על ידי הדיירים.
בסופו של יום, השופטת קבעה כי הדיירים יקבלו דירה חדשה וגדולה יותר ששוויה גבוה מזה של דירתם המקורית, וכן פטור מהיטל השבחה. כמו כן היא ציינה כי אפשר להגיע לפתרונות נוספים להורדת עלויות באמצעות שינוי מפרטי הדירה ועוד.
ולבסוף השופטת הבהירה גם אם יתגלה שהפרויקט לא משתלם ליזמית זה עדיין לא אומר שהחלטת ועדת הערר אינה סבירה.
לפיכך העתירה נדחתה והעותרת חויבה לשלם לוועדת הערר הוצאות משפט של 30 אלף שקל.
- ב"כ העותרת: עמית הראל, עו״ד תמ״א 38
- ב"כ ועדת הערר: עו"ד שלומית ארבל - פרקליטות מחוז תל-אביב
- ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד אירה יעקב-סולוביצ'יק
עו"ד רועי פריד
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.