נדחתה תביעה של קיבוץ כרמיה לפינוי מפעל "חגור"

המפעל פועל בשטחי הקיבוץ מזה כ-17 שנה והוא פיגר בתשלומי השכירות בשנת 2021, לדבריו בעקבות משבר הקורונה. בית המשפט קבע שההפרה תוקנה תוך זמן סביר ואין עילת פינוי

השופטת טל פישמן לוי דחתה לאחרונה תביעה שהגיש קיבוץ כרמיה נגד מפעל "חגור", שפועל בשטח הקיבוץ. הקיבוץ טען כי החברה הפרה את הסכם ההרשאה ואיחרה בתשלום דמי השכירות המוסכמים, כך שזכותו לבטל את ההסכם ולפנות את המפעל. השופטת קבעה כי מדובר בהפרה נקודתית במערכת יחסים בת 17 שנה שתוקנה עוד לפני הגשת התביעה וכי לא מוצדק לפנות את המפעל בנסיבות אלה. 

ביוני 2005 נכרת הסכם בין הצדדים במסגרתו ניתנה הרשאה ל"חגור תעשיות" לעשות שימוש בנכס לשם הקמתו והפעלתו של המפעל. בהסכם נקבעו דמי שימוש חודשיים בסך 4,013 דולר. 

ההסכם הוארך פעמיים וב-2019 נחתמה הארכה שלישית (עד 2029) בה נקבעו דמי שימוש שנתיים בסך של 340,000 שקל ונקבע כי הם ישולמו מראש עבור כל שנה.

לטענת הקיבוץ, הנתבעת הפרה באופן מתמשך את הסכם השכירות בעיקר באי תשלום דמי שכירות. כפועל יוצא, לשיטתה, עומדת לה הזכות לבטל את החוזה שנכרת בין הצדדים ולפנות את הנתבעת מהמושכר. 

התובעת ציינה כי עד ליום 10 בינואר של שנת 2021 ביצעה הנתבעת רק תשלום אחד בסך 30,005 שקל, סכום אשר מכסה את החלק היחסי של דמי השימוש עבור חודש ינואר. 

חרף העובדה שבסופו של דבר הנתבעת תיקנה את ההפרה והשלימה את הסכום הכולל, התובעת עמדה על כך שהסכם השכירות בוטל כדין.

הנתבעת טענה כי היא חברה בעלת מוניטין רב שנים והיא מייצרת במפעלה ציוד מגן הכרחי עבור צה"ל ומערכת הבטחון וכן מייצאת ציוד בטחוני לחו"ל. 

לדבריה, עם פרוץ משבר הקורונה בשנים 2020-2021 היא נקלעה למשבר תזרימי קשה אשר איים על סגירת המפעל. משבר זה החריף מאחר שבמשך שנתיים וחצי לא אושר תקציב מדינה ולא פורסמו מכרזים אליהם הנתבעת יכולה הייתה לגשת. מקור ההכנסה של הנתבעת נגדע באחת והיא נקלעה למצוקה כלכלית אמיתית לאור המצב. 

היא הוסיפה כי עמידתה של התובעת על דרישת הפינוי, על אף שהנתבעת דאגה להסדיר את מלוא החוב עבור שנת 2021 בסמוך למועד ההודעה מטעם התובעת, מלמדת כי התובענה הוגשה בשל מניעים פסולים.

ניסיון להשיא את הרווח

השופטת טל פישמן לוי הבהירה שמדובר במערכת יחסים ארוכת טווח ולא הועלתה כל טענה בדבר אי תשלום דמי שכירות או אי עמידה בתנאי ההסכמים לאורך השנים הרבות שקדמו לתביעה זו.

השופטת כתבה עוד כי בהסכם המקורי הסכימו הצדדים על תשלום חודשי ולא על תשלום עבור שנה שלמה מראש. עובדה זו מלמדת כי מלכתחילה הצדדים קיבלו על עצמם והסכימו למתכונת התשלום של חודש בחודשו וראו בכך דרך ראויה והגיונית. לפיכך, קיים ספק רב אם עצם ההפרה הנטענת באשר לאופן התשלום מראש לכל התקופה או בפריסה לתשלומים עיתיים היא כה דרמתית ועולה כדי הפרה יסודית.

זאת ועוד, חלפו פחות משלושה חודשים מרגע משלוח המכתב הרשמי בגין החוב וההפרה ועד למצב בו הנתבעת כבר הייתה ביתרת זכות בכרטסת החשבונות. גם בהקשר זה ניתן לומר שההפרה תוקנה תוך זמן סביר בהחלט, בשים לב לנסיבות ולמשך ההתקשרות.

השופטת התרשמה כי מדובר בניסיון להשיא את הרווח המתקבל מדמי השימוש וכי תשלום גבוה יותר בהתקשרות העתידית היה מספק את התובעת.

בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה. 

לא ניתן צו להוצאות. 

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.