ב-2012 הולמס פלייס הגישה תביעה לביטול הסכם שכירות שנחתם לעשרים שנה. לטענתה, המשכירה הסתירה ממנה כי יש בנכס חריגות בנייה והעירייה ביטלה את רישיונות העסק. השופטת התרשמה כי הרשת ידעה על החריגות ומנסה להתחמק מההסכם.
ב-2006 חתמה רשת מכוני הכושר "הולמס פלייס" על הסכם לשכירת מועדון כושר בחוף הקשתות באשדוד. ההסכם נחתם לתקופה של 20 שנה עד לסוף שנת 2027.
לייעוץ בתחום:
עורך דין חוזים
לפני כשלוש שנים תבעה הולמס פלייס לבטל את ההסכם. לדבריה, המשכירה, חברת "גלי הקטיפה", הסתירה ממנה במהלך המשא ומתן כי במבנה יש חריגות בנייה וכי אין לגביו תב"ע מוסדרת מה שמעמיד אותו בסכנת הריסה.
לטענתה, המשכירה הפעילה במקום חדר כושר במשך כמה שנים וכשביקשה לשכור אותו ממנה היא הציגה בפניה רישיונות עסק תקפים, חלקם לצמיתות.
אלא כשביקשה הולמס פלייס לחדש את הרישיונות הזמניים סירבה עיריית אשדוד להנפיק לה אותם וטענה בפניה כי בנכס קיימות חריגות בנייה ומעמדו התכנוני של המבנה אינו מוסדר.
כתוצאה מכך בוטלו רישיונות העסק עבור חלקים מהמועדון כמו הג'קוזי והבריכה. לטענת התובעת, הנתבעת ניהלה את המשא ומתן שלא בתום לב והטעתה אותה במתכוון כשלא גילתה לה על החריגות. התובעת הוסיפה כי בדיעבד הסתבר לה כי מתנהל כנגד הנתבעת הליך פלילי עקב עבירות הבנייה.
התובעת הדגישה כי מצב זה אינו מאפשר לה להשקיע כספים במקום ולהתנהל לטווח ארוך.
הנתבעת טענה מצדה כי התובעת ידעה שבמושכר קיימות חריגות בנייה וכי קיימת בעיה תכנונית עם המבנה.
לדבריה, התובעת רצתה מאוד לשכור את המועדון והעריכה כי מדיניות העירייה ביחס למתן הרישיונות לא תשתנה. התובעת נטלה סיכון כשחתמה על ההסכם מתוך ציפייה שהעירייה תמשיך לנפק רישיונות עסק מה שלא קרה בפועל.
לא ירד לפרטים
השופטת עדי אייזדורפר מבית משפט השלום באשדוד הסיקה באופן חד משמעי כי התובעת ידעה גם ידעה על חריגות הבנייה והבעיות התכנוניות בנכס.
לדבריה, מטיוטות ההסכם עולה כי הנתבעת סירבה לכל אורך הדרך לכלול בהסכם סעיף שאומר כי אין בנכס חריגות בנייה, ודי היה בכך כדי להדליק אצל התובעת "נורה אדומה".
השופטת הוסיפה כי התובעת בחרה להתעלם מכך ולא ערכה את הבדיקות המינימליות הנדרשות, ולכן "אין לה להלין אלא על עצמה".
השופטת הדגישה כי מעדותו של מי שניהל את המשא ומתן מטעם התובעת עלה כי נציגי הנתבעת סיפרו לו כי בעירייה מקודמת תב"ע חדשה אך הוא במודע בחר ש"לא לרדת לפרטים" ו-"לא להתעמק".
השופטת סיכמה כי התובעת ידעה על מצבו המורכב של הנכס ובחרה משיקוליה לחתום על ההסכם וליטול את הסיכון שרישיונות העסק לא יחודשו.
השופטת הוסיפה כי נראה שהתביעה הוגשה רק כתוצאה מאי כדאיות כלכלית בהפעלת המועדון, כאשר על פי ההסכם על התובעת לשאת בתשלומי השכירות גם אם אינה מפעילה את מועדון הכושר בנכס.
לפיכך דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד בלומברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד סרויא
* עורך דין מורן בן יצחק ממשרד בלומוביץ'-בן יצחק עוסק בדיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.