האוטובוס נכנס לבור והנהג המשיך בנסיעתו עוד 20 דקות. כשהגיע לתחנה המרכזית גילה שאינו מסוגל לקום מהכיסא
נהג "אגד" שנסע כחלק מעבודתו על כביש משובש בצפון הארץ ונפגע בגבו וברגלו הוכר כנפגע עבודה. הנהג, כיום בן 62, נכנס בשלב מסוים של הנסיעה לבור בכביש. בסיום נסיעתו גילה שהוא לא מסוגל לקום מהמושב מבלי לקבל עזרה מנוסעי האוטובוס. השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין קיבלה את חוות דעת המומחה שמינתה לפיה יש קשר סיבתי בין הקפיצה בכביש למצבו של התובע, וקבעה שמדובר בתאונת עבודה.
האירוע נשוא התביעה התרחש בחורף 2017. מדובר היה ביום גשום עם ראות לקויה. התובע נהג באוטובוס לכיוון צפון הארץ כאשר לפתע גלגלו השמאלי הקדמי של האוטובוס נכנס לבור בקטע כביש משובש. לאחר שעבר את המהמורה המשיך התובע בנסיעתו למשך כ-20 דקות והגיע ליעדו הסופי. בשלב זה הוא הבין שאינו יכול להתרומם ממושב הנהג, ונאלץ להיעזר בחיילים כדי לעשות זאת. מאוחר יותר הוא ניגש לקבל טיפול רפואי.
כחצי שנה לאחר מכן הגיש הנהג תביעה לביטוח הלאומי להכרה באירוע כתאונת עבודה. תביעתו נדחתה ומכאן התביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה בחיפה ביוני 2018. לצורך בירור התביעה מינתה השופטת מומחה מתחום האורתופדיה.
המומחה ציין בחוות דעתו כי הרישום הרפואי בעניינו של התובע מאתגר את גרסתו, שכן בתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע לא הוזכרו טענות כלשהן בדבר קפיצה חריגה של האוטובוס. לדבריו הרישום הראשון שהזכיר גרסה זו הועלה כמעט חודש לאחר האירוע.
עם זאת, המומחה ציין שלא ניתן לשלול כי אירוע הקפיצה באוטובוס הביא להחמרה בכאב הגב התחתון של התובע.
חזר על עמדתו
לנוכח עמדתו המהוססת התבקש המומחה להבהיר לבית הדין את קביעותיו, בדגש על העובדות המוסכמות שנקבעו לפיהן התובע חווה פגיעה ביום האירוע.
הפעם המומחה היה נחרץ יותר. הוא כתב שכניסת גלגל אוטובוס לבור עלולה לגרום לזעזוע פתאומי בגב התחתון, ושהכיסא ההידראולי של נהג האוטובוס לא יכול לשכך מספיק אירוע תאונתי כזה. לפיכך המומחה סיכם כי "יש לקבוע בסבירות מעל 50% קשר של החמרה עקב אירוע הקפיצה החריף בהתאם לעובדות המוסכמות".
התובע ביקש לקבל את ממצאי המומחה לפיהם מתקיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לאירוע הקפיצה.
מנגד, האשים הביטוח הלאומי את בית הדין כי כופף את ידי המומחה ונתן לו הוראה לחוות דעה בניגוד לחומר הרפואי. לשיטת , עמדתו המהוססת של המומחה אינה יכולה לבסס את המסקנה שמדובר בתאונת עבודה.
אבל השופטת שומרוני-ברנשטיין דחתה את עמדת המוסד. לדבריה חוות דעתו של המומחה אינה מהוססת כלל, אלא מכירה במפורש בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעות. חוות הדעת קבעה בצורה פוזיטיבית שאירוע הקפיצה גרם להחמרה במצבו של התובע.
"החמרת מצב ליקוי משמע קיום קשר סיבתי בין האירוע לליקוי וגם אילו היה ספק בעניין הרי שהספק פועל לטובת המבוטח", הכריעה השופטת.
לפיכך היא קיבלה את התביעה והכירה באירוע הקפיצה באוטובוס כתאונת עבודה. בתוך כך היא קבעה, בהסתמך על חוות הדעת, כי לתובע נגרם אי כושר למשך כ-3 חודשים בעקבות התאונה.
הביטוח הלאומי חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אורנה גרויסמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד ענת רישין נקש
עו"ד דניאל רייכמן
עוסק/ת ב-
ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.