הקונה והמוכרים החליפו ביניהם טיוטות חוזה והודעות טקסט במסגרת משא ומתן. לאחר שהגיעו לנוסח סופי, המוכרים חזרו בהם מההחלטה למכור את הדירה. השופט קבע כי החוזה נכרת אף שלא נחתם, וחייב את המוכרים לשלם על הפרתו.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את תביעתו של אדם שניהל מו"מ לרכישת דירה ברמת גן, וקבע כי על אף שחוזה בינו לבין בעלי הדירה לא נחתם בסופו של דבר, הרי שהוא כן תקף ומחייב. משכך, השופט נפתלי שילה חייב את בעלי הדירה, שחזרו בהם מההחלטה למכור אותה, לשלם לתובע פיצוי בגין הפרה יסודית של החוזה.
הנתבעים – בעלי הדירה – הציעו אותה למכירה בתחילת 2017. בפברואר 2017 נערכה פגישה בין אחד מהבעלים שהוסמך על ידי היתר לטפל במכירה, לבין התובע שהתעניין ברכישת הדירה.
לגרסת התובע, באותה פגישה השניים סיכמו שהדירה תימכר לו תמורת 1,315,000 שקל לאחר הנחה, שניתנה לו נוכח הסכמתו לשלם את הסכום בתשלום אחד במעמד חתימת ההסכם.
בשבועות הבאים באי כוחם של הצדדים באותה עת החליפו טיוטות חוזה עם הערות, וסיכמו פרטים שונים עד שהגיעו לנוסח מוסכם על הצדדים. הם קבעו מספר פעמים להיפגש ולחתום, אולם כל פעם הפגישה נדחתה, עד שבשלב מסוים, עורכת הדין של הנתבעים הודיעה שהם החליטו שלא למכור את הדירה.
כעבור מספר חודשים התובע רכש דירה אחרת. בתביעתו נגד הנתבעים הוא דרש את הפיצוי המוסכם על פי החוזה – 10% ממחיר הדירה.
התובע טען כי הצדדים הגיעו להסכם סופי לאחר שמונה טיוטות, ואף תיאמו ארבע פעמים מועד לחתימה. את המועד הראשון הוא ביטל לדבריו מאחר שהנתבעים לא המציאו הסכם שכירות עדכני עם מי שבאותה עת שכרה את הדירה, ושלושת המועדים הבאים בוטלו על ידי הנתבעים.
התובע המשיך וטען כי לאחר שביקש לתאם מועד חמישי, הודיעו לו הנתבעים להפתעתו כי החליטו להשכיר את הדירה ולא למכור.
הנתבעים טענו בין היתר כי ההסכם לא נחתם, כך שאינו מחייב. על טיוטות ההסכם נכתב "לצורכי מו"מ בלבד", ומאחר שלא הושגה הסכמה על נוסח סופי, לשיטת הנתבעים יש לדחות את התביעה.
"הכול מוכן"
הנתבע טען כי ההסכם לא נחתם משום ש"לא הושגו סיכומים מסחריים סופיים", אולם כפי שהבהיר השופט שילה, בבית המשפט התברר שגרסה זו שקרית, שכן הנתבע הודה שהוא ומשפחתו חזרו בהם מהחלטתם למכור את הדירה בשל "נושאים משפחתיים אישיים".
ברמה המשפטית, השופט הבהיר כי ניתן להתגבר על "דרישת החתימה", אם קיימות אינדיקציות חזקות לכך שהצדדים השלימו את המו"מ, גיבשו כוונה רצינית לביצוע העסקה, וסיכמו על הפרטים העיקריים לביצועה – מה שנקרא בשפה המשפטית "גמירות דעת" ו"מסוימות".
בין היתר, השופט הבהיר כי כל פרטי העסקה החיוניים סוכמו ונותר רק לחתום. כמו כן, אינדיקציה לגמירות הדעת של הצדדים היתה, בין השאר, העובדה שהדחיות במועדי החתימה נעשו מנימוקים טכניים.
השופט אף הפנה לכך שעורכת הדין שניהלה את המו"מ בשם הנתבעים כתבה לתובע בהודעה כי "הכול מוכן", ושבוע לאחר מכן שלחה הודעה נוספת בה נכתב "הפגישה תתקיים כרגיל, אני אחתום בשמם".
לפיכך השופט קבע כי ההסכם תקף למרות היעדר חתימה. מאחר שהנתבעים הפרו את ההסכם וסירבו למכור את הדירה, התובע זכאי לפיצוי המוסכם בסך 135,050 שקל.
בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד אמיר כהן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד פנחס ברגר
עו"ד ארז הימן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.