נישל את בתו מהירושה – האם צוואתו תקוים כפי שהיא?

מספר חודשים לפני מותו ממחלה קשה, אדם שהיה בדרך לגירושין מאשתו מצא את עצמו בנתק גם מבתו שהיתה כל עולמו. אחרי מותו, הבת ואמה התנגדו לקיום צוואתו, אך השופטת דחתה את טענותיהן להשפעה בלתי הוגנת.

ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה קיבל את תביעתם של מספר בני משפחה של אדם שהלך לעולמו לפני כארבע שנים וחצי, וקבע כי צוואתו תקוים כפי שנכתבה. בכך דחתה השופטת הילה גורביץ-שינפלד את התנגדותן של רעייתו ובתו של המנוח, אותן הוא בחר לנשל מירושתו.

התובעים היו ארבעה: אחד מאֵחיו של המנוח ושלושה מאחייניו של המנוח. המנוח הלך לעולמו בדצמבר 2014. הוא הותיר אחריו צוואה שנחתמה 19 ימים לפני פטירתו, ולפיה עזבונו יתחלק בין ארבעת התובעים.  

רעייתו של המנוח, שבמועד פטירתו הייתה פרודה ממנו, וכן בתם המשותפת, התנגדו לקיום הצוואה. לאחר הגשת התנגדות לרשם הירושות ההליך עבר לבית המשפט.

טענתן המרכזית של המתנגדות (הנתבעות בהליך) היתה כי הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגן. הן טענו כי התובעים "עטו על הטרף" כאשר החתימו את המנוח על הצוואה בעודו חולה על ערש דוואי, בודד, ונתון לשהפעה.

רעייתו אף טענה כי כשמונה חודשים לפני כן היא עזבה את המנוח והחלה בהליכי גירושין, בשל אלימות קשה מצדו, שנמשכה שנים. 

מנגד, התובעים טענו כי הנתבעת מאסה בבעלה, מאוחר יותר סירבה לקשר עמו גם בשעתו הקשה, וביום האחרון לשבעה שלו הגיעה ואמרה ש"טוב שהוא מת". כעת, לטענתם, היא מנסה להצדיק את נטישתה באמצעות עלילות שווא.

בנסיבות אלה, נטען כי רצונו של המנוח היה שלא לאפשר לה לרשת את רכושו, בשל התנהגותה והסכסוך ביניהם, וכי הוא היה מודע היטב למעשיו. בהקשר זה אף נטען כי מצבו הרפואי הקשה של המנוח לא השפיע על כשירותו המנטלית או הנפשית.

הבין והחליט

לאחר התלבטויות רבות, לדבריה, השופטת גורביץ-שינפלד הכריעה לטובת התובעים. מצד אחד, הבהירה, ייתכן שמצבו הרגשי וחוליו של המנוח, העמידו אותו במצב "קל להשפעה", לאחר שאשתו ובתו הפנו לו עורף.

מצד שני, לאחר שניתחה את הראיות והעדויות, השופטת קבעה כי "הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו של המנוח כפי שהיה במועד עריכתה, בהינתן כי לתחושת המנוח, באותה עת, נזנח על ידי אשתו וביתו שהייתה כל עולמו, והוא נותר לבדו בחוליו, במכאוביו וגסיסתו".

ברמה המשפטית השופטת הבהירה כי לא כל השפעה אינה לגיטימית, אלא יש לבדוק האם ההשפעה כללה בחובה מרכיב של אי הגינות.

במקרה הנוכחי, השופטת הבהירה כי יישום המבחנים הרלוונטיים – למשל מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע, הקשר של המצוואה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה – מצביעים כולם על היעדרה של השפעה בלתי הוגנת.

מסקנה זו נבעה בין היתר מעדותם של בני משפחה שונים, וכן של העדים לצוואה (חברי ילדות של המנוח) ושל עורכת הדין שבפניה היא נחתמה. רובם ככולם העידו כי המנוח הבין מה הוא עושה והיה פגוע קשות מרעייתו ואף יותר מכך מבתו שהיתה כל עולמו.

בתוך כך השופטת העירה כי אמנם הצוואה מעוררת אי נוחות, אך ניתן להבין את הרציונאל שבבסיסה – מצב שבו המנוח לא יכול היה לקבל את הנתק והניכור שנוצר בינו לבין בתו, שמצדה סירבה להיות בקשר איתו גם לאחר שהסביר לה שהסכסוך הוא בינו לבין אמה ולא איתה.

לכן בסיכומו של דבר נפסק כי הצוואה תקוים.

• ב"כ התובעים: עו"ד ניר פרידפרטיג
• ב"כ המשיבים: עו"ד נעמה אייכנר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.