האב טען כי המבנה שהושכר לאורך השנים כמינימרקט שייך לו וניתן לבתו בנאמנות בלבד, בעוד הבת גרסה שהוא ניתן לה במתנה. בית המשפט פסק לטובתה
סכסוך נוקב בין נכה צה"ל לבתו חולת הסרטן הגיע לאחרונה לסיומו בבית המשפט למשפחה בחיפה. בעוד האב טען שהמינימרקט המשפחתי שייך לו וניתן לבתו בנאמנות בלבד, על מנת שלא לפגוע בזכויותיו במשרד הביטחון, התעקשה הבת – שבינתיים הלכה לעולמה – כי הנכס הוענק לה במתנה ולכן הוא שלה. השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה שהצדק עם המנוחה, והנכס יועבר ליורשיה.
התובע (69), נשוי ואב ל-3, בוגר מלחמות ישראל ומוכר החל מ-1980 כנכה צה"ל. בשנת 1996 הוא רכש את הנכס המסחרי שבלב התביעה – מבנה המושכר לאורך השנים כמינימרקט. 13 שנה לאחר מכן, בשנת 2009, הנכס הוענק לנתבעת, בתו הרביעית שהלכה במהלך ניהול המשפט לעולמה, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן.
טענתו המרכזית של התובע, אשר יוצג באמצעות עו"ד דן זוהר, הייתה שהעביר את המינימרקט לבתו המנוחה בנאמנות בלבד ולתקופה מוגבלת, על רקע עצה שקיבל כי החזקתו בנכס עלולה לפגוע בזכויותיו במשרד הביטחון כנכה צה"ל. ואולם, סיפר האיש, בתו סירבה להשיב לידיו את הנכס, וזאת לטענתו על רקע מצבה הרפואי והנפשי שפגע בשיקול דעתה. מכאן התביעה שהגיש לבית המשפט בינואר 2021, להצהיר עליו כבעלי הנכס.
מנגד טענה הנתבעת (ולאחר מותה – ילדיה כיורשיה), באמצעות עו"ד אלדד בן-הרוש, כי הנכס הועבר לידיה מתוך כוונה מלאה להעניק לה אותו, על רקע מסירותה ונאמנותה המוחלטת לאביה משך שנים ארוכות. לטענת הבת, הנכס נרכש מלכתחילה באמצעות פיצויים שקיבלה עקב מעורבותה בתאונת דרכים בהיותה ילדה קטנה, ללא הסכמתה.
בתוך כך המנוחה כפרה בטענה שהנכס הוקנה לה בנאמנות לצורך הגנה על זכויות אביה כנכה צה"ל, תוך הונאת הרשויות.
לא הקשיב לעורך דינו
בפסק הדין המחזיק עשרות עמודים התייחסה השופטת זרבל קדשאי למגוון ההיבטים העולים מעסקת המתנה, ובין היתר למניע הלכאורי בדבר רישום הנכס על שם המנוחה: רצון אביה שלא לפגוע בזכויותיו כנכה צה"ל. אלא שמניע זה קרס כמגדל קלפים נוכח העדויות שנשמעו באולם הדיונים.
כך, לגרסת התובע הוא "למד" מעובד מזנון בבית החייל כי בעלותו על המינימרקט תהיה לו לרועץ ותמנע ממנו זכויות שונות הנובעות ממעמדו כנכה צה"ל. השופטת כתבה שהיא מוכנה להניח שהתובע באמת ובתמים נתן מבטחו באותו עובד מזנון, עד כדי כך שהאמין באמונה שלמה כי על בסיס דבריו, עליו לעשות מעשה קיצוני ולהעביר את הנכס לבתו.
אלא שלדברי השופטת, הנחה זו אינה יכולה להוסיף ולהתקיים לאחר שהתובע התייעץ עם עורך דינו מימים ימימה – עוד לפני עסקת המתנה – והלה אמר לו כי לפי דעתו המקצועית, בעלותו על הנכס לא תביא לשלילת זכות או הטבה כלשהי המוקנית לו כנכה צה"ל. השופטת כתבה כי "התובע לא העמיד כל הסבר להתנהלות תמוהה זו", כלומר העדפת עצת עובד המזנון על-פני זו של עורך דינו, "אותה הוא מציג כמניע היחיד ליצירת הנאמנות".
לסיום ציינה השופטת שחלה על המקרה חזקת המתנה, לפיה עסקאות ללא תמורה בין בני משפחה מוחזקות כמתנה גמורה, אלא אם הוכח אחרת. משנדחתה גרסת התובע, קבעה השופטת שהנכס ניתן לה במתנה, וממילא שייך ליורשיה.
נוכח דחיית תביעתו חויב האב בהוצאות של 50,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 7984-01-21
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.