התנהגותה המכוערת של האישה כלפי בעלה הובילה למסקנה שתביעת שלום הבית שלה נועדה להשיג יתרונות כלכליים, ותו לא. לכן גם פנייתה לבית הדין הגדול לא עזרה לה.
בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה ערעור של אישה שחויבה להתגרש מבעלה אך התעקשה על שלום בית. הדיינים הבהירו חד-משמעית כי שלום "אינו נמדד במילים אלא במעשים". נעילת הבעל מחוץ לחדר השינה, למשל, לא ממש מעידה על רצון אמיתי לתקן את הנישואים.
בני הזוג נשואים כבר 24 שנים. את הליכי הגירושין פתח הבעל לפני כשנתיים באמצעות טוען רבני דוד חסן, אחרי שכלו כל הקיצים על הנישואים. חודש לאחר מכן הגישה האישה תביעה לשלום בית.
בבית הדין האזורי בפתח תקווה התברר כי האישה ממש התעללה בבעלה. בהקלטות שהוא הגיש לבית הדין היא נשמעה מקללת אותו בשמות גנאי כמו "נבלה", "כלב" ו"חולריע", מאחלת לו שימות בייסורים ומודיעה שתירק על הקבר שלו.
עוד התברר שבשנה לפני שעזב את הבית האישה נעלה בפניו את חדר השינה והוא ישן על מזרן בחדר הילדים. בהמשך היא ניסתה לחבל בעסק שלו כשאמרה ללקוחות שהוא מרמה אותם, משכה מהעסק עשרות אלפי שקלים ללא רשות והפיצה שמועה שבעלה מנהל רומן עם בחורה צעירה.
בנוסף, הסתבר שמוכנות האישה לחזור לשלום בית כפופה לכך שהבעל יעביר על שמה את דירת המגורים שכיום רשומה על שם שניהם.
בנסיבות אלה הדיינים סברו כי תביעת שלום הבית לא הוגשה בכנות, כך שתביעת האישה נדחתה ואילו תביעת הגירושין של בעלה התקבלה.
מניעים אחרים לחלוטין
אך האישה לא ויתרה. בערעור שהגישה באמצעות עו"ד אורי שטינמץ היא טענה כי המקרים הבודדים שנחשפו אינם מוכיחים עילה לחיוב בגט, ולכולם יש הסבר הגיוני. למשל, סירובה לקיים עם בעלה יחסי מין נבע מכך שהוא מסריח מהפה, ואת הרומן היא חשפה אחרי שמצאה אצלו מכתב לאותה בחורה.
מכל מקום, האישה התעקשה על שלום בית וציינה כי דרישתה לגבי הדירה היא למען "שקט נפשי" וכנגד החלק שלה בעסק.
אלא שטו"ר חסן דחה את כל הטיעונים הללו וחזר על כך שמדובר באישה שלא מוכנה בשום פנים ואופן להכניס את בעלה לחדר השינה – כך שהדברים ברורים.
ואכן, כבר בתחילת ההחלטה הבהירו הדיינים – הרב יצחק אלמליח, הרב אליהו הישריק והרב אברהם שינדלר – כי לא היה מקום להגיש את הערעור.
הדיינים הפנו ל"הלכת רבנו ירוחם" שקובעת כי צד שדורש שלום בית כדי להשיג הישגים כלכליים וללחוץ על הצד השני להיענות לדרישותיו, נחשב למעגן שיש לכפות עליו את הגירושים.
הדיינים הוסיפו עוד כי רצון בשלום בית "אינו נמדד במילים אלא במעשים", ובהתחשב בכך שמעשי האישה מעידים בבירור כי היא לא מעוניינת בבעלה הם לא ילכו שולל אחרי הסבריה המילוליים.
"המסר של כל מעשיה הינו, כי אינה רוצה בשלום בית ולמעשה אם כן נמצא שעיכוב הגט מצידה הוא ממניעים אחרים לחלוטין", הכריעו הדיינים נחרצות, וקבעו שזהו בדיוק המקרה שבו מוצדק לחייב את האישה בגט ואף לאכוף עליה לקבל אותו.
על כן הערעור נדחה והאישה חויבה בהוצאות משפט של 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.